טוב..
לא בליתי את 11 השנים האלה פה..
כי..
טוב..
הייתי ילדה קטנה שלא הבינה כלום מהחיים שלה רוב הזמן.
אבל עכשיו,
בתור מישהי כמעט בת 15 (עוד פחות מחודש ^^)
אני מרגישה שזה המקום שאליו אני שייכת.
את הבלוג הראשון שלי פתחתי לפני שנתיים. (או 3..)
כשהייתי בכיתה ז'.
פתחתי את הבלוג בעקבות זה שחברה אחרת פתחה בלוג ועוד כמה חברות פתחו בלוג ואז אמרתי לעצמי "למה לא".
בבלוג ההוא לא הייתי אנונימית..
התחלתי בתור אחת..
אבל תוך שניה כבר ידעו את השם שלי ובאיזה עיר אני גרה.
כן.
ילדה קטנה ומפגרת ^^
ואז מחקתי את הבלוג ההוא.
ופתחתי אחד חדש.
וגם אותו מחקתי.
ופתחתי אחד כדי לפרסם בוא את הסיפור שכתבתי בזמנו..
ואז סגרתי גם אותו..
ופתחתי בלוג ביקורת..
וסגרתי אחרי שבוע.
ופתחתי עוד אחד.
ופירסמתי בו סיפורים שלי.
ואז סגרתי גם אותו..
ואז פתחתי את זה.
והתחלתי בתור ספיידי גירל.
ואז, בין התקופה של ספיידי גירל להיום, פתחתי עוד בלוג.
שמשמש אותי בשביל טיוטות.
כאילו..
אני כותבת סיפורים בטיוטות.
ומשם מפרסמת בפייסבוק.
ואז החלפתי את הכינוי.
את הגישה.
ואת דרך המחשבה שלי.
והפכתי לCoverGirl.
וככה בעצם,
התבגרתי דרך ישראבלוג.
גדלתי עם ישראבלוג.
חייתי בישראבלוג.
העברתי את כל תקופת החטיבה שלי בישראבלוג.
אני זוכרת שלא היה רגע אחד שהתחרטתי שיש לי את הבלוג.
אף אחד מהם.
סגרתי אותם כי רציתי להתחיל מחדש.
את הבלוג הזה בהתחלה לא תכננתי להפעיל בכלל.
הוא היה אמור להיות בלוג טיוטות.
ואז ראיתי שיש לי מחשבות שאני חייבת לפרסם.
אז התחלתי פרסם אותן דרך פה D:
ומאז,
הבלוג הוא הדרך שלי להסביר את עצמי.
הבלוג הוא הדרך שלי להוציא את המחשבות מהראש ולא להשאיר אותן תקועות אי שם מאחורה..
הבלוג הפך מזמן לחלק מהחיים שלי.
ואני שמחה שזה עוזר לי.
כי בלי זה..
הייתי משתגעת.
Love
CoverGirl
♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.