.When you have lost hope, you have lost everything

טוב,

אז ככה.

הפלאפון שלי,

הוא לא סמארטפון.

לא אייפון.

לא טאץ'.

לא מתוחכם.

הוא נוקיה קטן וחמוד.

והוא מספק את כל הצרכים שלי,

בינתיים.

הסיבה שקניתי את הפלאפון הייתה כי עמדתי לטוס לספרד והפלאפון הקודם שלי היה פשוט.. מפגר לגמרי.

הדברים שהיו לי חשובים כשקניתי את הפלאפון הזה היו - מוזיקה ומצלמה.

כאילו,

באמת לא היה אכפת לי מכלום.

אבל הייתי צריכה את השירים שלי ואפשרות לתעד כל רגע בלי לסחוב מצלמה גדולה שתופסת מקום.

אנחנו חיים ביחד כבר שנה וקצת..

אנחנו מאושרים ביחד.

הוא נותן לי לשלוח אסמסים לחברות.

להתקשר לאמא להגיד לה שתבוא לקחת אותי.

ולשחק סנייק כשמשעמם לי.

זה מה שאני עושה בו בעיקרון.

חוץ מלבדוק מה השעה.

ולפעמים לכתוב כשאני נמצאת באמצע המדבר ואין לידי דף ועט ואני חייב לשפוך את הרעיונות מהראש שלי החוצה.

אז אינלי פייסבוק..

ויוטיוב..

ואוזניות נורמליות..

אבל אני אוהבת אותו.

והוא אוהב אותי.

אני כמעט בטוחה בזה.

חוץ מהעובדה שהוא נכבה בגלל שאינלו סוללה בכלל כשחברה אומרת לי שהיא חייבת להגיד לי משהו על "מישהו" וזה משגע אותי.

מי זה ה"מישהו" הזה?!

תגידי לי!

תתחברי לפייסבוק!

אני צריכה לדעת!

הסקרנות הורגת אותי מבפנים!

טוב,

אני מאושרת.

ביי ^^

-SH