אני חושבת.. אני חושבת שזה היה מחסה.
לא!
זה היה כוחה של מספר שש!
כן.
אז ככה,
אני שונאת ספריות.
אחד מהדברים שאני הכי שונאת בעולם זה ספריות.
למה?
לא יודעת.
משהו בלתי מוסבר שמרחיק אותי משם כל פעם מחדש.
אולי בגלל שאין שם ספרים חדשים,
אולי כי המצב של הספרים לא עושה לי טוב,
לא אוהבת ספריות.
אי לכך ובהתאם לזאת (פעם ראשונה שאני משתמשת בביטוי הזה מאז היום שבוא שמעתי אותו בפעם הראשונה)
אני קונה ספרים.
אבל,
אני לא אצא כל יום מהבית כדי ללכת לחנות ולראות איזה ספרים חדשים יש כי, אם נודה באמת, מלאי הספרים לא מתחדש לעיתים קרובות.
והמלאי עצמו מוגבל גם כן.
אז אני חורשת על האתר של סטימצקי *פרסומת סמוייה* ופשוט מחפשת ספרים חדשים.
אז לפני בערך חצי שנה? אולי יותר,
ראיתי בעמוד הפייסבוק של בני לוריאן (הסדרה של אני מספר ארבע, כוחה ל מספר שש וכו') שכוחה של מספר שש עומד לצאת בתרגום לעברית לחנויות.
לא היה מולי את התקציר לספר אבל כבר ידעתי שאני ארצה אותו,
ושאני אעשה כל דבר כדי להשיג אותו.
אז נכנסתי לאתר של סטימצקי שמציע את התקצירים של הספרים וקראתי על מה הספר.
למרות שלא באמת היה אכפת לי.
בכל מקרה,
סיפרתי לחברה שלי, שגם היא כמוני תולעת ספרים וגם היא אוהבת את בני לוריאן, וסיפרתי לה על היציאה המתוכננת לחנויות.
שתינו התרגשנו מאוד והיא הוציאה ממני הבטחה ש"כשאת מסיימת את הספר את מביאה לי לקרוא!"
אבל עוד לא קניתי\קיבלתי את הספר..
ואז הגיע חודש ספטמבר.
ולאט לאט היום ה11 התקרב. (כן. 11 בספטמבר. אסון התאומים.)
ויום אחד היא באה ואמרה לי "את תאהבי את המתנה שקניתי לך"
היא מכירה אותי טוב.
אז ידעתי שהמתנה היא ספר או דיסק.
ואז,
כשהגעתי לבית הספר ביום ההולדת שלי היא הושיטה לי שקית של סטימצקי ובתוכה ספר עטוף.
רק לפי הגודל והעובי כבר יכולתי לנחש מה מתחבא מתחת לעטיפה ולא הצלחתי להפסיק להודות לה.
וזה הספר האחרון שקראתי.
אני מתכוונת,
שסיימתי לקרוא.
עכשיו אני באמצע the rise of nine ו15 שעות.
אבל בקושי הגעתי לפרק 10 בכל אחד מהם,
אז הם לא נחשבים ספרים שקראתי.
וכשאני בוחרת ספר,
אני קודם כל הולך לאיזור המתח שנכתב ע"י סופרים מחו"ל.
וגיליתי למה.
כי אצל סופרים ישראליים הם מכניסים את המציאות לספרים.
ואני אחת שמנותקת לגמרי (טוב, לא לגמרי) מהמציאות הישראלית.
ככה שדי קשה לי לראות את המציאות במקום שמבחינתי הוא 'בריחה מהמציאות'.
ואני די נמנעת מספרי הפנטזיה הדרמה והרומנטיקה.
אבל אם ממש ממליצים לי על ספר,
אני אנסה.
כמו את "נערה עם קעקוע דרקון" שבקושי קראתי בו 15 עמודים וכבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר והלכתי לספר אחר.
אז עד הפעם הבאה,
שכנראה גם היא תהיה בדקות הקרובות מאחר ויש גם שאלון ואני מאוד אוהבת לענות על שאלונים,
SherLockGirl :D
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.