אז הלכתי לקנות לחברה מתנה.
כי יש לה יום הולדת ביום שבת.
למזלי,
היא ביקשה ספר.
למזלי הרב יותר,
הספר היה במבצע 3 ב89 או 4 ב99 של סטימצקי.
למזלי הרבה עוד יותר,
הספר שעליו אני חולמת במשך חודשים היה גם הוא במבצע.
מה שעשיתי היה כמובן,
לרוץ לאתר של סטימצקי ולבדוק איזה עוד ספרים נמצאים במבצע כי אין מצב שאני מפספסת הזדמנות לקנות 4 ספרים במחיר של 1.
ואז..
אחרי שבדקתי טוב טוב איזה עוד ספרים נמצאים במבצע ומתאימים לסגנון שאמא שלי קוראת,
ארזתי את כרטיס המועדון,
רשימה של ספרים,
כסף,
ואת סבתא (כי, טוב, כשאני קוראת ספרים שנמצאים בז'אנר שונה לגמרי ממה שאמא שלי קוראת אני צריכה חוות דעת של מישהו שקורא את אותם ספרים כמוה.),
והלכתי לקנות את הספרים.
אז כל זה קרה לפני -פותחת את הספר כדי לראות את החשבונית שכרגע משמשת כסימניה זמנית עד שאני אמצא את הכוחות כדי לשלוח יד ולקחת סימניה נורמלית- 3 ימים.
והיום,
אני כבר בפרק החמישי של הספר שמתהדר בפרצופו הנחמד של יו לורי "מכירת חיסול".
אני צריכה לכתוב את הברכה לחברה שלי ולמצוא עוד משהו לקנות לה כי מבחינתה "ספר זה לא מספיק" [מבחינתי, תנו לי חצי ספר (בהעדפה לסוף) ואני אהיה מרוצה.]
אני צריכה לכתוב את הברכה לאמא כי המבצע עומד להיגמר ואני רוצה שתהיה לה הזדמנות להחליף את הספרים.
ואני צריכה לסיים את העבודות באזרחות למחר.
אוי.
טוב,
אז נסיים מציטוט מספרו המדהים של יו לורי.
"בין הקיר לבין הדלת, בחלל הזעיר להדהים, הייתה בחורה בחולצה בצבע לימון ישובה אל שולחן כתיבה, ועליו מעבד תמלילים, עציץ, ספל עפרונות, בובת פרווה וערמות נייר כתום. מדהים שמישהו או משהו היו מסוגלים לתפקד בחלל כזה. כמו לגלות פתאום משפחה שלמה של כלבי מים באחת הנעליים שלך.
אם קרה לכם אי-פעם דבר כזה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.