ריטוש ביקשה ממני לפרסם משהו. [ד"א הכינוי החדש שלך יפה ^~^]
אז במקרה הכינותי מראש [אתמול] פוסט חדש.
♥♥
טוב,
נחמד מצידך להיזכר בי פתאום.
אני לא אגיד שזה לא משמח אותי.
אבל,
שנה שלמה התעלמת ממני לגמרי.
ואז,
פתאום אתה מדבר איתי שוב, מעלה זכרונות.
ואז מגיע רגע שאני אומרת לך "אתה לא מכיר אותי."
ואתה אומר לי "אני מכיר אותך טוב מאוד."
בשנה הזאת שהתעלמת ממני,
השתנתי המון.
מי שאני היום,
זאת לא מי שהייתי בכיתה ח'.
היום אני מי שאני.
היום מצאתי את ה"דרך" שלי בחיים.
גיליתי מי אני באמת ומה המטרות שלי.
פתאום,
הדברים לא נראית כל כך נוראיים.
פתאום הציונים שלי עולים.
אני בדיוק במקום שרציתי להיות.
הציון שלי באנגלית, אחד המקצועות שאני טובה בהם, הוא 90+, ב5 יח'.
הציון שלי במתמטיקה, אחד המקצועות שאני פחות טובה בהם וכל הזמן נמצאת
בסכנה, הוא משהו כמו 80, ב4 יח' על תנאי.
הציונים שלי בכימיה וביולוגיה קצת פחות טובים,
אבל לפחות אני בדיוק במקום שרציתי.
עם ההגברות שרציתי.
עם היחידות שרציתי.
אבל לפעמים החיים שלי לא כל כך טובים.
הם גם לא גרועים.
הם לא קורסים לי מול העיניים.
אבל אין לי חברה שאני יכולה להגיד שהיא החברה הכי טובה שלי ולספר לה
את כל הסודות שלי.
אני בקושי בטוחת באנשים.
אני נורא צינית ופסימית וזה מרחיק ממני אנשים.
אני נורא חופרת ומעצבנת.
אני שונאת כל כך הרבה אנשים ואני מרחיקה אותם ממני במודע.
יוצא שאני נשארת עם, אולי במקרה הטוב, 5 חברות שבאמת טוב לי איתן.
וזה רק בבית הספר.
במחשב יש לי חיים אחרים לגמרי,
במחשב אני "אני משודרגת".
אני מי שאני באמת רוצה להיות,
אני מגעילה,
אני מרושעת,
אני לא מסתירה כלום,
בדיוק ההפך מה"אני" האמיתית.
אז נחמד מצידך להגיד שאתה "מכיר אותי טוב מאוד"
אבל אתה לא.
אתה ממש לא.
אין מישהו אחד בעולם שמכיר אותי כל כך טוב.
אפילו ההורים שלי,
המשפחה שלי,
האנשים שאני גדלה איתם.
הבנאדם שהיה החברה הכי טובה שלי וידע עלי הכל מאז שנולדתי [שהיא נולדה
האמת, אבל לא משנה.] אפילו היא לא מכירה אותי יותר.
כל יום אנשים מגלים עלי משהו חדש.
אז פשוט אל תגיד שאתה מכיר אותי.
כי זה לא נכון.
וכי זה מעצבן אותי,
כי במשך תקופה כל כך ארוכה אני מנסה לגרום לאנשים להכיר אותי כמה
שפחות.
אני מנסה להגיד את הדברים הנכונים כדי שאני לא אשאיר עקבות מאחורי.
שלא ישאלו שאלות שאין לי עליהן תשובה.
ואז אתה מגיע שוב,
אחרי שנה שלמה שנעלמת,
וגורם לי לחזור לילדה שהייתי בכיתה ח'.
הילדה המאוהבת שהייתה מסמיקה כל פעם שהיא חשבה עליך.
אבל אני כל לא הילדה הזאת יותר.
ואין לך שום זכות להחזיר אותי לאותה תקופה.
כמו שכתבתי בכותרת,
זה אותו אחד מהפוסט הזה ופתאום הוא נזכר שאני קיימת שוב -,-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.