.When you have lost hope, you have lost everything

אני לא חושבת שאי פעם שאלו אותי מי אני.

אני שאלתי את עצמי הרבה פעמים את השאלה הפשוטה הזאת,

אבל אני לא חושבת שאי פעם בא אלי ושאל אותי "מי את?"

או שאולי שאלו אותי,

ואני לא זוכרת.

אבל לא משנה אם שאלו אותי או לא,

אף פעם לא אמרתי באמת מי אני.

במשך כל התקופה שלי בבלוג הזה אני חוזרת על זה כמו מנטרה "אף אחד לא באמת מכיר אותי."

אבל אולי יש כאלה שרוצים להכיר אותי?

אולי יש כאלה שאכפת להם,

אולי הם לא יברחו בצרחות או יתרחקו ממני רק בגלל מה או מי שאני.

אתם רוצים לדעת מי אני?

זאת אני.

אני:

-נערה בת 15, חיה סוגשל חיים כפולים, חסרת ביטחון עצמי מחוץ למחשב, בעלת פחד במה מטורף, מנגנת בפסנתר, שיער חום מתולתל, עיניים חומות, לא רזה, בעיות בעמוד השדרה, בעיות ברגליים, מחוננת, כותבת סיפורים, נורא בררנית, מכורה למחשב, מעריצה המון אנשים, תולעת ספרים מלידה, מעדיפה סופרים מחו"ל מאשר סופרים ישראליים, לא בוטחת כמעט באף אחד, כנראה בעלת הפרעה נפשית, מקטרת המון, מפונקת בקטנה, מאוהבת, שונאת המון אנשים, צינית, פסימית, בעלת דעה די מעוותת על החיים, מכורה למסטיקים ושוקולד, לא אוכלת מוצרי חלב, חולמת להוציא ספר, רוצה להיות קרימינולוגית\עורכת דין, חולמת לביים את אחד הספרים שלי, חושבת באנגלית, מעדיפה חברים במחשב מאשר חברים באמת, איבדתי כמעט כל קשר שאי פעם היה לי עם מישהו, שונאת שנוגעים בי, אוהבת לדבר, לא אוהבת שמדברים איתי, מעדיפה לחלום מאשר ללמוד [אבל יש בגרויות ><"], אף פעם לא היה לי חבר, יש לי תחושה שעד י"ב כנראה גם לא יהיה, חיה חיים של "תאכל או שיאכלו אותך" עם 3 אחים קטנים, היו לי משהו כמו 10 בלוגים לפני זה, חיה על האינטרנט של השכנים, כנראה אתאיסטית, מטפחת עוד בלוג בנוסף לזה [אולי אני אתן את הקישור מתישהו], זיכרון מדהים, יש לי בלאגן בראש כל הזמן, אני מדברת לעצמי כשאני חושבת, כשמפריעים לי לחשוב אני מתעצבנת, אני עלולה להיות מסוכנת, אני לא מישהי שתרצו בתור חברה.

זאת אני.

אתם מוזמנים להעביר עלי ביקורת.

הרי זה מה שאנשים עושים כל הזמן.

אל תדאגו,

אני לא איעלב.

אני לא נעלבת מדברים כאלה.

אני לוקחת דברים בפרופורציות.