.When you have lost hope, you have lost everything

אוקי.

אם את חושבת שאת יכולה פשוט ללכת ככה, ללכלך עלי מול חצי עולם ולצאת מזה בשקט,

אז זהו.

שלא.

אני כבר לא יודעת מה ישלך נגדי,

הרי השתיקה בנינו נמשכת כבר כמה חודשים.

אבל פתאום היא באה ואומרת לי שפתת בלוג חדש.

נחמד.

אינלי שום דבר נגד זה.

תהני.

אבל,

ברגע שהיא נתנה לי לקרוא את אחד הפוסטים שלך,

ששם קראת לי כלבה,

דבר שבדרך כלל לא היה מציק לי ואולי אפילו היה מחמיא לי,

ובנוסף כתבת את דעתך על המערכת יחסים שלי ושלה, עוד לא הבנתי מה הבעיה שלך שהיא מתקשרת אלי כשהיא בוכה ושופכת את כל מה שיש לה על הלב - זה מרגיע אותה.

כתבת כמה אני מגעילה,

כמה אני הרעה בסיפור,

כמה אני נגדך,

וכמה טוב שהייתה לך את ההיא שעוד בצד שלך.

שמעי,

את פשוט ילדה קטנה שחושבת שהיא יכולה לשנות התנהגות של בני אדם.

אם היית באה ואומרת לי הכל מול הפרצוף, במפגש או בצ'אט או משו, אז הייתי פחות עצבנית.

אני הרבה יותר גדולה ממך.

אני הרבה יותר מתוחכמת ממך,

אני הרבה יותר טובה ממך.

ולא אכפת לי כמה שחצנית אני יוצרת,

כמה מגעילה או כמה שקרנית.

אני אומרת את כל מה שאני חושבת.

בדיוק כמוך.

אבל הפעם,

אני לא רוצה להיות אנונימית יותר.

אני שוברת את המחסום הזה,

שעד עכשיו היה הדבר היחיד שבאמת הניע אותי לכתוב את כל מה שאני חושבת.

אז נעים מאוד.

אני גל.

אני ילדה מגעילה,

שקרנית,

צינית,

חסרת כבוד,

כלבה,

ואמיתית.

אם אי פעם תהיה לכם בעיה עם זה,

אני לא מכריחה אתכם להישאר.

אתם מוזמנים לעזוב.

אתם מוזמנים ללכת וכתוב על כמה שאני מגעילה בבלוג שלכם.

אתם מוזמנים לספר לכל העולם חצי סיפור.

אתם מוזמנים להיות נגדי.

אתם מוזמנים לנסות לשחזר את מה שקרה לי לפני יותר מחצי שנה. הדבר ששבר אותי, שהפיל אותי לרצפה, שהכניס אותי לדיכאון, שהפך אותי לחזקה יותר.

תעשו מה שבא לכם.

כבר מזמן לא אכפת לי.

נמאס לי ממנה,

נמאס לי מדעות של אנשים.

הייתי אומרת שנמאס לי מהחיים, אבל אז הייתם חושבים שיש לי נטיות אובדניות, מה שלא נכון, האמת, אני אוהבת לחיות.

בזמן האחרון,

חזרתי לשמוע שירים של אלכס גוט.

אותם שירים ששמעתי באותה תקופה של הדיכאון.

והדבר שהכי מוזר, זה שהשירים האלה נורא אופטימיים.

הם נותנים לך תקווה.

נותנים כוח להמשיך.

אבל הזכרונות שנמצאים בין המילים של השיר הורסים הכל.

אני מוצאת את עצמי יושבת עם דמעות בעיניים כשאני שומעת את השיר היחיד שהצליח להחזיר אותי למעלה.

אני בוכה מהמילים הכל כך פשוטות.

אני מוצאת את עצמי נשברת אחרי שכל כך התאמצתי לבנות את עצמי שוב.

אז שוב,

נעים מאוד.

אני גל.

ואתם מוזמנים ללכת מתי שאתם רוצים.

אני כותבת כדי לפרוק,

כדי להביע את עצמי,

כדי לא להישבר.

ואתם מתבקשים לא להביע את דעתכם כאן בבלוג.

תודה.