.When you have lost hope, you have lost everything

מצד אחד, אנחנו חיים בעולם שבו הכל יכול להשתנות תוך יום.

דברים מתחילים, נגמרים, עוד שלב משמעותי או סתמי בתהליך.

עולם שבו יום הוא הרבה יותר מ24 שעות.

דברים קורים בלחיצת כפתור, ומלחמה יכולה להתחיל בשניה.

באותה מידה, היא גם יכולה להיגמר בשניה.

אנחנו חיים בעולם דינאמי כל כך,

הכל זז כל כך מהר,

ואנחנו רק מחפשים דרכים להפוך את הכל למהיר יותר.

מהירות הגלישה באינטרנט,

מהירות העברת המידע.

מהירות ההבנה,

מהירות העשיה.

אבל מצד שני,

כולנו, עם הרצון העז לרוץ קדימה,

מחפשים את הרגע בו נוכל לשבת ולנוח,

לראות את הזמן עובר לאט,

שהשעה תימשך..

לשבת ולראות את השקיעה,

או את הזריחה.

לשבת לשיחה מלב אל לב.

להינות מהרגעים הקטנים.

לזכור אותם.

כי הרגעים הקטנים היום יהיו רגעים גדולים בעתיד.

הצחוק שמגיע אחרי יום קשה,

הדמעות שיורדות ללא שליטה אחרי זמן ארוך וממושך של החזקת הרגשות.

חיוך מאושר כשרואים אדם אהוב,

חיבוק ארוך ומתמשך.

קול טיפות הגשם הראשון בשנה, והריח שגורם לך לצלול למחשבות.

חום של שמש על עור חשוף,

ורוח קרה שמגיעה לעצמות.

חיוך של ילד קטן,

או גדול..

תחושת הקלה שמגיעה אחרי זמן ארוך של מתח.

מוזיקה טובה,

שינה ארוכה,

וחלומות.

אלה דברים כל כך קטנים..

חבל שאנשים ממעיטים בערך שלהם..

-גל