לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.When you have lost hope, you have lost everything


“I'm one of those people who doesn't really know what he thinks until he writes it down.”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

12/2012

עוד מכתב, והפעם, לחברה הכי טובה לשעבר.


את יודעת?

אני זוכרת את התקופה שבה היינו החברות הכי טובות.

עם כל מה שכלול בזה.

היינו נפגשות לפחות פעם-פעמיים בשבוע.

היינו מספרות אחת לשניה הכל.

היינו צוחקות מהכל, ומכלום.

היינו עושות שטויות.

היינו מכינות אוכל.

היינו מטיילות בשכונה.

היינו החברות הכי טובות.

וכל הקטע,

זה שסיפור החברות שלנו נראה יותר דומה לטלנובלה מאשר לחיים אמיתיים.

אבל זה אמיתי.

היינו החברות הכי טובות מאז שנולדנו.

את 4 השנים הראשונות של החיים שלי ביליתי איתך, לידך, בחברתך.

ואז עברתי דירה,

לא כל כך רחוק, אבל הקשר התנתק לגמרי.

זכרתי אותך,

מהתמונות, מהסיפורים שההורים שלי סיפרו..

אבל לא זכרתי אותך.

ואז אמא שלי הייתה המחנכת שלך.

אני זוכרת שהיא באה אלי בתחילת השנה [אני חושבת שנת 2006 בערך] ואמרה לי "את יודעת? אני מחנכת את ______. את זוכרת אותה? היא הייתה השכנה שלנו פעם"

"כן" אמרתי לה "זאת שבתמונות"

זה נראה כל כך לא הגיוני באותה תקופה,

כל כך לא מציאותי.

ואז נפגשנו יום אחד באחת החופשות.

ואני זוכרת שרבנו.

אחרי שלא נפגשנו בערך 4 או 5 שנים.

את רצית לישון אצלי,

אבל אני לא רציתי,

ושתינו נורא נעלבנו אחת מהשנייה,

את באת בטיעון ש "4 שנים אל נפגשנו"

ואני באתי בטיעון ש "היינו ביחד כל היום וזה יותר מדי"

וכמובן שבסוף הכל הסתדר.

ומאז אפשר להגיד שהפכנו להיות בלתי נפרדות.

כל יום שבת, אחרי שיחת טלפון קצרה שווידאה שההורים מסכימים, היינו יוצאות שתינו מהבית ונפגשות במכולת שנמצאת בדיוק באמצע הדרך.

ככה אף אחת מאיתנו לא הייתה הולכת לגמרי לבד.

לפעמים היינו נכנסות וקונות סוכריות, או שלוקים, או כל דבר אחר,

ואז היינו הולכות לבית של אחת מאיתנו.

זה אף פעם לא היה משנה איזה.

כשהיינו הולכות לבית שלך,

תמיד היינו משחקות בבובות, היינו ממציאות סיפורים, עושות מופעי קסמים,

כשהיינו בבית שלי היינו מאפרות ראש של בראץ, או שומעות שירים [פרח השכונות, שהיה סוג של 'השיר שלנו' במשך כל הילדות], או משחקות במספרה, או מכינות אוכל ומצלמות במחשב של אמא שלי.

ואפשר להגיד,

שהייתה לנו ילדות מאושרת.

היינו חברות הכי טובות.

ושום דבר לא הצליח להפריד בנינו.

אבל עברו השנים.

ושתינו התבגרנו.

אני תמיד הייתי הגדולה יותר.

כי נולדתי בדיוק 5 חודשים לפנייך.

את תמיד היית 'אחותי שקטנה ממני ב5 חודשים בדיוק'

ואז אני עברתי לתיכון,

ופה אני חושבת שהקשר התנתק לגמרי.

את היית עם החברים וחברות שלך,

אני הייתי עם החברים והחברות שלי,

כל אחת פיתחה לעצמה חיים משל עצמה,

בפעם הראשונה במשך 4 שנים בלי להכניס את השנייה לתוך לוח הזמנים.

היינו נפגשות מדי פעם,

ברחוב,

בקניון,

לפעמים מבקרות אחת אצל השנייה,

בחגיגות ימי הולדת,

אבל זה לא היה כמו פעם.

ואז בערך בכיתה ח', כשאת הגעת לכיתה ז' ובצורה טכנית היינו אמורות להיפגש יותר מפעם, הכל נגמר.

לא דיברנו יותר בכלל.

והתירוץ שלי לכל מי ששאל "לכל אחת יש את החיים והחברים שלה.."

ומאז הכל השתנה.

אני לא מי שהייתי פעם,

גם את לא.

והאמת היא,

אם היו שואלים אותי,

הייתי רוצה לחזור לתקופה ההיא.

אבל להיות מי שאני היום.

וזהו.

אבל אחרי הכל,

את היית החברה הכי טובה שלי.

את היית היחידה שידעה את כל הסודות שלי.

את היית היחידה שהרשתי לעצמי להיפתח אליה כל כך,

עד כדי כך שראית אותי בוכה כל כך הרבה פעמים,

ואני ראיתי אותך בוכה,

וראינו אחת את השנייה ברגעי האושר והכאב,

והיינו החברות הכי טובות.

ואני מתגעגעת לזה.

ואני מתגעגעת אלייך.

ואני מצטערת שהיו זמנים שהתעלמתי ממך,

ושכעסתי עלייך,

וששנאתי אותך,

ושהעדפתי חברות אחרות על פנייך,

ושהעלבתי אותך,

ושלא הייתי שם בשבילך.

אני מצטערת,

ואני מקווה שיום אחד,

תביני כמה חסר לי מישהו שאני יכולה לספר לו הכל,

מישהו שינסה להבין, וגם אם הוא לא יצליח, זה יעזור.

אני באמת אוהבת אותך.

ואת חשובה לי.

ואני מתגעגעת אלייך.

ואת חסרה לי.

אבל את השתנית.

וקשה לי עם שינויים.

אני מקווה שלא השתנית יותר מדי.

שלך,

Forever And Always,

SherLockGirl ♥

נכתב על ידי Call Me G. , 25/12/2012 20:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של not myself,tonight ב-25/12/2012 20:29
 



מכתב לאותו אחד שיצר איתי זכרונות וכנראה שכח ממני [ומהם] לגמרי.


ביומיים האחרונים חלמתי על אותו בנאדם.


והייתי רוצה לספר לו את זה,


אבל זה פשוט לא יכול לקרות.


אז אני פשוט אכתוב לו משהו.


ואדמיין שהוא קורא את זה.


ואני ארגיש יותר משוחררת.


אז ככה,


היי.


זוכר אותי?


טוב, ברור שכן.


אני נמצא מסביבך כל הזמן כנראה.


אתה רואה אותי כל יום.


אחת החברות הכי טובות שלי היא ידידה טובה שלך.


בקיצור, זאת אני.


סתם רציתי לדעת, 


אתה זוכר מה היה פעם?


לפני שנתיים?


שהיינו חברים טובים?


אתה זוכר מה קרה בכיתה ז'?


אתה זוכר את הסוד של ארבעתנו?


אתה זוכר מי היו הארבעה שהיו מעורבים בזה בכלל?


אתה זוכר מה קרה?


אתה זוכר איך התרגשנו?


אני אשאל אפילו שאלה נורא מטופשת לכל אדם אחר, אבל בשבילך היא שונה,


אתה זוכר את האפרסק?


ואת כדור הטניס?


אז נתקדם קצת,


זוכר את כיתה ח'?


אתה זוכר את הישיבה המשותפת בשיעורים?


אתה זוכר את הרעש שהיינו עושים עד שהמורה לספרות הייתה צועקת עלינו?


אתה זוכר את השירים שכתבנו?


אתה זוכר שתמיד היינו מתחרים בנינו למי יהיה את הציון הכי גבוה?


אתה זוכר את ההתערבויות?


אתה זוכר שאתה עוד חייב לי כסף?


אתה זוכר שפעם אחת בשיעור מתמטיקה המורה נתנה דף, וביקשת ממני עזרה, וילדות מסוף הכיתה שאלו אם אנחנו ביחד?


אתה זוכר ששנינו הלכנו לעשות את המבחן כדי לעלות הקבצה?


אתה זוכר ששנינו עברנו?


אתה זוכר שתמיד ירדת עלי כי קיבלת בו את הציון הכי גבוה מבין כל ה3 שהלכו להיבחן?


אתה זוכר כמה צחקנו ביחד?


אתה זוכר את כל הבדיחות הפרטיות שלנו?


את הירידה המשותפת על מורות?


אתה זוכר את כל אלה?


עכשיו יש משהו,


שאתה כנראה לא זוכר,


כי כנראה לא ידעת,


אתה זוכר,


אתה זוכר שהתחלתי לאהוב אותך?


אתה זוכר את החיוכים המטופשים שלי?


אתה זוכר את הרגעים שבהם הייתי מסמיקה רק כי ראיתי אותך?


אתה זוכר שגם בסוף השנה,


בקבלת התעודות,


הייתה בנינו תחרות מי יקבל את הממוצע הגבוה ביותר?


אתה זוכר את כל הדברים האלו?


כי זה נראה שלא.


או ששכחת,


או שבחרת לשכוח.


או יותר גרוע,


אתה זוכר, אבל בוחר להתעלם.


איך אני יודעת את זה?


כי מאז השנה שעברה, כשעברת כיתה, ועד היום,


דיברנו אולי 5 פעמים.


אולי קצת יותר.


ואני זוכרת כל פעם.


ואתה?


אתה זוכר?


אתה זוכר ששאלת אותי ממתי יש לי משקפיים?


אתה זוכר שנפגשנו בסוף השליש והזכרתי לך שאתה עדיין חייב לי כסף?


אתה זוכר שהשנה שאלת אותי כמה יח' אני באנגלית? ובמתמטיקה?


אתה זוכר שהחלפנו בנינו 2 משפטים כשהתבטל לך שיעור לשון ובדיוק דיברתי עם חברה שלי שבאותה כיתה איתך?


אתה זוכר ששאלתי אותך אם כיף להיות על החבלים באוויר ביום גיבוש שהיה? טוב, את זה אתה בטוח זוכר. זה היה אתמול.


אבל כל הקטע,


אתה זוכר אותי?


כי זה נראה שלא.


זה נראה כאילו אני חדשה פתאום.


או כאילו אתה חדש.


אז אהבתי אותך בכיתה ח'.


ובכיתה ט' זה כאילו עבר כי פשוט נעלמת.


אבל עכשיו זה חוזר שוב.


ואני יודעת שזה לא צריך להיות ככה.


כי כבר נפגעתי מאהבה.


ואף אהבה שלי לא הסתיימה כמו שצריך.


אבל..


שני החלומות האלו..


אחד אתמול ואחד היום..


שניהם כאילו מסמנים שלי שהפעם זה צריך להיות ככה.


אבל,


כמו שכבר למדתי בחיים האלה, לסמוך על חלומות [לא חלומות לעתיד שיכולים להתממש. חלומות שחולמים בלילה.] לא מוביל אותך למקום הנכון.


החלום של היום היה חלום מדהים.


החלום הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון.


למה?


כי חלמתי שאנחנו ביחד איפשהו עם עוד כמה אנשים.


ובסוף,


אני פשוט מחבקת אותך.


והכל חוזר להיות כמו שהיה פעם.


הכל חוזר להיות טוב יותר.


הכל חוזר להיות מאושר וחסר דאגות.


ואני מתגעגעת לפעם.


הרבה פעמים יצא לי לחשוב 'מה היה קורה אם'


וגיליתי ש'אם' היו קורים דברים מסויימים, ואם לא היו קורים דברים מסויימים, 


החיים אולי היו פשוטים יותר וקלים יותר ומאושרים יותר,


אבל אני לדוגמה,


לא הייתי מי שאני היום.


אז אני מקווה שגם אתה השתנית.


אבל לטובה.


כי אם הפכת להיות מגעיל,


כנראה שהאושר היחיד שעוד נשאר לי יעלם גם הוא.


אז תשמור על עצמך.


ותזכור שאני כאן.


ובבקשה,


תגיד לי שלא שכחת את כל זה..


כי אני לא אשכח בחיים.


אז אם שכחת,


תודה שהיית שם כדי לעזור לי ליצור זכרונות טובים.


ואם לא, ואתה עדיין זוכר,


התקווה הכי גדולה שלי היא שהזיכרונות האלו לא יהיו האחרונים :\


שלך,


מקווה שלפחות את הסוד אתה עוד זוכר,


SherLockGirl.


 


[הרצון הכי גדול שלי הוא שמי שאני מדברת עליו יראה את זה.


הסיוט הכי גדול שלי הוא שמי שאני מדברת עליו יראה את זה.]


 

נכתב על ידי Call Me G. , 3/12/2012 17:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ritka :> ב-4/12/2012 17:19
 





Avatarכינוי:  Call Me G.

בת: 27



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCall Me G. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Call Me G. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)