.When you have lost hope, you have lost everything

כנראה אני כבר לא בלתי נראית בשבילך.

כנראה, אחרי הכל, לא שכחת אותי כמו שחשבתי.

כנראה, עוד איפשהו אתה זוכר הכל.

היום במשך רבע שעה דיברנו.

ונראה שהיינו במקום אחר לגמרי.

אומנם המקום האחר היה הכיתה שלך, והיו שם גם עוד כמה ילדים והמורה להיסטוריה,

אבל אני בטוחה שגם אתה הרגשת שזה לא היה כרגיל.

דיברנו.

העלנו זכרונות.

צחקנו [בעיקר אני..] 

ניסינו להוכיח דברים [בעיקר אתה, שגילית שכרגיל אני יותר טובה ממך]

חזרנו לכיתה ח' ברבע שעה של הפסקה.

ואז אמרת משהו שמשך את תשומת הלב שלי.

דיברנו על זה שהחלטתי להיות נחמדה למישהי.

אז חברה שלי שאלה ממתי אני נחמדה לאותה מישהי.

ואתה שאלת "ממתי את נחמדה?"

אז.. זה או שבכלל לא השתניתי מאז כיתה ח',

או שאתה כן מכיר אותי אחרי הכל.

משהו גורם לי לחשוב שהאפשרות הראשונה נכונה יותר.

כי השתניתי, במהלך כל השנה שעברה, אבל כאילו חזרתי למצב ההוא, יכול להיות..

אבל אני יודעת שאני חזרתי שמחה הביתה היום.

אני יודעת שאתה הסיבה לחיוך שהיה לי על הפנים.

אני יודעת שאם מה שקרה היום לא היה קורה, כנראה הייתי באותו מצב אדיש שאני נמצאת בו רוב הזמן.

אז תודה.