המכתב הזה הוא לכל אותם האנשים שגורמים לי להבין למה התכוונו בביטוי "הישראלי היפה"
לך, לאישה שצעקה עלי "אולי פשוט תסמנו X אחד גדול על התפריט אם אין לכם כלום!"
ולך, האישה שכעסה עלי כי "איך אין לכם כנפיים?! אתם בורגראנץ!!"
ולך, האיש שכמעט הרביץ לי כי בתור עובדת התפקיד שלי הוא להכין לך אוכל, אבל בתור אח"משית התפקיד שלי הוא לעזור בענייני הנהלה ובתור בנאדם אני יכולה ברגע נתון לבצע רק פעולה אחת מבין השתיים, ואי לכך ובהתאם לזאת אני לא יכולה להכין לך המבורגר בזמן שאני מסדרת עניינים בקופה.
אנשים יקרים, ישראלים יפים, מלאי אנושיות סבלנות ורוגע.
תנו לי לספר לכם משהו.
אני עובדת במקום הזה כבר קרוב ל10 חודשים,
ורק השבוע, בשבוע הראשון של אפריל ושל פסח, הספקתי לפגוש כל כך הרבה אנשים כמוכם. הרבה יותר מהכמות שפגשתי בכל עשרת החודשים שאני עובדת כאן.
אז קודם כל תודה.
תודה שבתור מבוגרים שדואגים להגיד כמה הדור שלנו דפוק, הראיתם לי ששלכם דפוק יותר.
תודה שהרשיתם לעצמכם לכעוס ולצעוק על ילדה בת 17 שבשוקי יש לה תעודת בגרות (עדיין), רק כי המחיר יקר לכם מדי והילדה הזאת רק עושה את העבודה שלה, היא לא אחראית על כל בעיות העולם.
תודה שהראיתם לי כמה הישראלים נחמדים טובים רגועים ומכבדים.
הפגישות איתכם מעלות לי חיוך על הפנים.
וגם לעובדים האחרים.
ולמנהלת.
כי אתם פאתטיים, ומרגיזים, ומעצבנים.
אתם הבדיחה שלנו.
אתם חושבים שאתם עוד סתם לקוחות.
לא.
אתם מיוחדים!
אתם חושבים שברגע שתיקחו את האוכל שלכם אנחנו נשכח את מה שקרה.
גברת יקרה, כן את, זו שקראה לנו "ברבריים" רק כי באתי ואמרתי לך (ברוגע ונעימות כמו שמצפים ממני) שנשברה לנו מכונת הסלט ואני לא אוכל להגיש לך אותו, אותך אני לא אשכח בזמן הקרוב.
אז אנשים יקרים, ישראלים יפים, אזרחים שומרי חוק וסדר.
בפעם הבאה שאתם הולכים למקום כלשהו, ומרגישים שאתם רוצים לצעוק קצת על המוכר\ת שעומד\ת מולכם,
תדעו שאתם עושים מעצמכם צחוק.
אנחנו יכולים לצחוק על הדברים הקטנים שאתם עושים, על הדרך שבה העיניים שלכם נראות או הצבע המזעזע של החולצה שלכם.
אבל זה לגמרי מיותר כשאתם נותנים לנו כל כך הרבה חומר טוב לבדיחות שתולים על הדלת האחורית.
ובנימה נחמדה ורצינית יותר,
לחיילים שמחייכים ואומרים שזה בסדר כשאני מתנצלת ואומרת שיקח קצת זמן להכין את המנות שלהם למרות שאני יודעת ורואה שהם רעבים,
לילדות שכשהן שומעות שהגריל לא עובד ואין כרגע המבורגרים מבקשות שניצל במקום להתווכח,
לאלה שכשאני מבטבח ואומרת שאצא אליהם עוד שניה מחייכים ומחכים,
תודה לכם.
באמת.
שאתם מראים לי שלא כל הישראלים מכוערים.
שאתם מוכיחים שיש לנו עוד סיכוי לאנושיות.
ולכל הישראלים ה"יפים"
ממני בהמון אהבה.
-גל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.