סיימתי יא.
השנה הכי קשה שיש.
וסיימתי.
והכל הלך מעולה.
אתמול קיבלנו תעודה (היינו אמורים לקבל ב20, לא היו ציונים בהיסטוריה, דחו ל27, הייתה בעיה בהדפסה, אז קיבלנו ב29.)
ולפי דעתי, היא מעולה.
חוץ מהיסטוריה שקיבלתי בשליש ג' 46, הכל מעולה.
באזרחות קיבלתי בשליש ג' 100.
אלוהים יודע איך. באמת. זלזלתי במקצוע הזה יותר מהכל.
אנגלית 94, אני בטוחה שאני יכולה יותר.
יחידת מעבדה של ביולוגיה 76. לא באמת אכפת לי כי תמיד הייתי באיזור ה"כמעט 80"
ביולוגיה 85. בשליש הקודם היה 90, אבל הציון קרוב ומבחינתי זה מעולה כשרוב הציונים שלי בעבודות ומבחנים הוא שוב, "כמעט 80".
היסטוריה 46. הייתי בניו יורק ולא למדתי חצי מהחומר והלך לי חרא כל השנה ואני שונאת את המקצוע הזה. לא אכפת לי. סיימתי בכל מקרה.
בספורט קיבלתי פעם ראשונה השנה ציון בגלל הפטור, אחרי שעשיתי עבודה על כל הבעיות שיש לי. קיבלתי 90. זה מעולה כי תמיד הייתי מקבלת 70 בספורט.
כימיה 78, עלייה מאז השליש הקודם שהיה בו 70. אני שמחה.
לשון 77, לא מפתיע זה הציון הרגיל שלי.
מתמטיקה.
על מתמטיקה אנחנו צריכים לדבר.
במשך שני השלישים הקודמים הציונים שלי היו 60 ו62.
בשליש הזה, 84.
שנתיים שלמות המורה מזלזלת בי, לא מאמינה בי, אומרת לי לרדת ל3 יחידות, אומר ש"שם את תהיי מאושרת יותר" מתלוננת שאני לא מגישה עבודות,
ופתאום, 84.
בלי עזרה.
בלי שיעורים פרטיים.
לבד.
בלי המורה.
בלי תגבורים.
רק עם אמונה עיוורת בעצמי.
כי אני יכולה לעשות הכל.
ומחשבות יוצרות מציאות.
אני נכנסת למבחן, מקבלת את הטופס ואת דף הנוסחאות, פותרת, ולמרבה ההפתעה מקבלת 85. בפעם הראשונה מאז כיתה ט הציון שלי במתמטיקה הוא מעל 80.
בלי בונוס.
בלי ללמוד.
לבד.
וזאת הייתה ההצלחה הכי גדולה שלי השנה.
מתמטיקה.
הבגרות הלכה לי מעולה!
והכל לבד!
ואני שונאת את המורה וזה ישאר לנצח.
אני לא יכולה לאהוב מישהו שלא מאמין בי ורק מזלזל בי ולא נותן לי טיפה של אמונה שמורה צריך לתת לתלמיד.
ספרות 64 וזה כי אני לא השקעתי.
והמטרות לשנה הבאה,
אנגלית - 100. אני יכולה לעשות את זה! זה אנגלית וזה קל!
ביולוגיה ומעבדה, 80+. אני אשקיע יותר.
ספורט, מקווה שאני אוכל לעשות שוב עבודה ולקבל עליה ציון דומה.
כימיה, מקווה שמעל 80 גם.
מתמטיקה אני מקווה ל80 פחות או יותר.
וזהו.
את כל שאר המקצועות סיימתי.
והמטרות שלי הן לא בלתי אפשריות.
אני יכולה לעשות את זה!
WISH ME LUCK