שביבי השליטה העצמית שהצליחה לאגור לה החלו לאזול, ולא נראה משלוח חדש בדרך.
טיפת הביטחון העצמי שנותרה לה מתחילה להתפוגג לאיטה, משאירה אותה עם נפש מרוסקת ותהיות לגבי הילדה היפה שראתה אתמול במראה, והיום התחלפה במפלצת שמנה, שעירה ופשוט מעוררת בחילה.
הרגש היציב היחידי שקיים בליבה זה מכבר כמעט שנה מתחיל להבהב בחוסר וודאות.
היא מוצאת את עצמה מצונפת בתוך עצמה וחושבת לה מחשבות נהדרות ונוראות, כשבסופו של דבר רק תמונה אחת מוצאת את מקומה בראשה- ריק, שחור.
היא חומדת בזרועותיו הפתוחות לרווחה של הלהב הנוצך שתוכל להשיג אם רק תיהיה פזיזה מספיק, אשר יפתח גם כן את זרועותיה שלה לרווחה -גיחוך- .
יציבות נפשית של תולעת, היא קוראת לזה.
ידוע שאם תחתוך תולעת ל-2 חלקין, היא תשלים את עצמה ותיהיה ל2 תולעים עצמאיות ומתפקדות בזכות עצמן.
ברור, תולעת קטנטנה ודוחה אשר רק רוצה את חלקת הרפש הרקוב והמצחין שהיא מכירה, ותולעת מפלצתית, כמו מהסיוטים הכי גרועים של ילד בן 7 שראה יותר מדי סרטים מצויירים לפני השינה. היא תהפוך ליצור מתועב, יצור שלא מגיע לו לחיות.
היא סתם תולעת בלי תועלת, ממחזרת את הרפש הרקוב שלה והופכת אותו ל... עוד קצת רפש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
