צהריים טובים!!!!!! תקשיבו, אין בכלל תגובות וזה מרגיש כאילו אף אחד לא קורה...
בבקשה בבקשה תגיבו, גם אם זה סתם מפשט כמו: צהריים טובים, רק שאני אדע שמישו קורא אותי :)
~~~~~~~~*~~~~~~~~*~~~~~~~~*~~~~~~~~
כל הדרך הביתה המחשבות הציקו לי, איך שהקול של מייקל כל כך הזכיר לי את הקול של דיק, זה לא יתכן, סתם צירוף מקרים.
זה לא שדיק יכול לצוץ פתאום ולחזור אלי...
הייתי יכולה להיות עם דיק, להשאר מגנה, אבל בחרתי להיות בת אדם.
לפעמים אני מתחרטת, אבל אני יודעת שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
המשכתי ללכת ופתאום הרגשתי מישהו תופס במותניי, הסתובבתי אליו וראיתי מישהו לא מוכר עומד ומביט בי בעיניים כחולות, כחולות מדי.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בתקיפות, אסור לי להראות לו שאני מפחדת...
"השיער הזה שלך, האדום כל כך, הוא טבעי?" שאל והתעלם לגמרי מהקול התקיף שדיברתי בו
"זה טבעי לגמרי, למה?"
"כי בני-אדם לא נולדים עם שיער אדום" אמר כיודע סוד
פאק, חשבתי לעצמי, שכחתי את הפרט השולי הזה...
"יש לזה רק הסבר אחד, את לא בת אדם!" אמר מרוצה
"אז מה אני חייזרית ?" שאלתי ושמתי לב ששמץ של חשש התגנב לגרוני
הוא התחיל לצחוק
"אני עד כדי כך מצחיקה?" שאלתי בתקיפות
הוא פשוט המשיך לצחוק
"טוב, תקשיב, אין לי זמן לשטויות שלך, יש לי עבודה מחר"
"רגע, חכי, מה יש לך?"
"תגיד, אתה על סמים או מה?"
"אויש, תפסיקי להתלוצץ מתוקה"
"טוב, אתה מתכוון לעזוב אותי?"
"לא כל כך מהר" אמר ולחץ עוד יותר על המותנייים שלי
" מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלתי בתקיפות
הוא רק צחק והתחיל לגעת לי ברגל, לא ידעתי מה לעשות, הוא ממש מטריד אותי
"תוריד את היידים המטונפות שלך ממני!"
"ככה מדברים?" הוא שאל ומשך אותי אליו
"ד! תפסיק!" צעקתי עליו , אבל הוא לא הפסיק ונישק אותי בצוואר.
בשלב הזה לא יכולתי יותר להתנגד. הוא משך אותי לסמטה צדדית והוריד לי את החולצה
"הצילו!" צרחתי "הצילו בבקשה!" אבל אף אחד לא בא לעזרה .
הוא הצמיד אותי לחומה והוריד את חולצתו.
"בבקשה,די" התיחננתי לפניו בבכי
"אל תגידי לי שאת לא נהנית" הוא אמר
"אני ממש לא ניהינת!"
"נו די מותק" אמר ונצמד אלי כשהוא מנשק אותי בכח, לא יכולתי להתנתק
"תעזוב אותה!" צעק מישהו, היסתובבתי לראות מי זה...
~~~~~~~~*~~~~~~~~*~~~~~~~~
התמונה ממחישה את ההרגשה שלה.
אהבתם?
תגיבו
לא אהבתם?
גם תגיבו:)
התגובות שלכם חשובות לי:))
שבת שלום!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: