בדרך לגן עדן- סיפור בהמשכים

איזה כיף!! רק עוד שבועיים עד החופש!!!! אני כבר חורשת את הפסנתר כמו מטורפת, עוד מעט מופע סיום ואני בקושי יודעת את היצירה;)

וחם!!! אני יכולה להישבע שהרבה יותר חם מהקיץ שעבר! 

טוב, בלי הרבה פיטפוטים פרק 5 (עם מפריד חדש במקום המפריד המעפן הקודם:))

:

נשארתי לשבת עוד כמה דקות. הסטתי את מבטי לשעון, השעה היתה 2 לפנות בוקר.

'מה אני יושבת פה כמו מטומטמת?' נזפתי בעצמי

'אני צריכה לקום מחר ב6, אין לי זמן'

קמתי והלכתי הביתה.

טררייררננגגג!!!!

'אוף מה עכשיו?' שאלתי את עצמי וסובבתי את הראש לצד השני.

טררייררננגג!@!@!@

'אוף איפה השעון הזה כבר??' שאלתי את עצמי מבלי לפתוח את עיניי, גיששתי בשידה עד שמצאתי אותו ולחצתי על הכפור.

קמתי ונזכרתי ישר בדיק

'אוףף, אני צריכה לשכוח ממנו! לא מגיעי לו!'

פתחתי את הארון ובחרתי ללבוש את השמלה השחורה שלי. נידחקתי  לשירותים הצפופים שלי , שטפתי את פניי והיסתכלתי במראה, גיחחתי לעצמי

"אני נראית כמו מישהי שהרגע נדרסה"

יצאתי מהשירותים והלכתי למטבח, הוא נראה כאילו משאית עברה עליו, מה לעשות אני לא משהו בלסדר.

הכנתי לעצמי כריך עם חמאת בוטנים ויצאתי החוצה.

הלכתי ברחוב הצר ופיזמתי לעצמי מנגינות.

פתאום מישהו נתקל בי בחוזקה.

"סליחה, אני קצת מעופפת." אמרתי בלי להביט בפניו

"זה בסדר, זאת אשמתי, אני חלמתי" החזיר

הרמתי את ראשי וראיתי גבר עם שיער שחור ועיניים ירוקות מביט בי

"אני הארי, נעים מאוד"

"אני סאלי, ולא כל כך נעים בהתחשב בעובדה שהרגע היתנגשת בי" 

הוא צחק, היה לו צחוק מתגלגל, כמו של תינוק.

"טוב, אני מאחרת לעבודה, נדבר, זה המספר שלי" אמרתי והגשתי לו פתק עם מספרים משורבטים עלי.

הוא לקח את הפתק

"להתראות! אני אתקשר מתישהו: אמר וחייך

המשכנו ללכת, כל אחד לדרכו.

הגעתי למסעדה באיחור של 10 דקות

'לא נורא, הבוס לא יכעס עליי, אני מקווה'

"סאלי!!" 'או שלא...'

"למה את מאחרת?"

"אני מצטערת בוס, זה לא יקרה שוב" אמרתי כמו כל בוקר

"אני מקווה, כי אחרת, את יכולה להגיד שלום לעבודה שלך.

גילגלתי עיינים ולקחתי את הסינר. קשרתי אותו בחוזקה מסביב למותניי והלכתי לקחת הזמנות ראשונות.

'יואו איזה גרגרנים האנשים האלא, כמה כבר אפשר לאכול?' אני חושבת לעצמי בראש

המשכתי לחלק מנות ולשמוע תלונות ולחייך חייוך מזויף במשך חצי שעה, אבל אז ראיתי אנשים שמשכו את צומת ליבי.

היתקרבתי קצת וראיתי את מייקל יושב עם בחורה אחרת שמתרפקת עליו. לא האמנתי למראה עיניי.

הם היו עסוקים כל כך אחד בשני שהם אפילו לא שמו לב שאני מסתכלת עלייהם.

ואז הבחורה סובבה את הראש שלו אליה ונישקה אותו נשיקה ארוכה הוא משך אותה אליו והם נשארו כך 10 דקות בערך.

הייתי המומה, אני לא רגילה שבוגדים בי. למרות שמייקל לא באמת חבר שלי אבל בכל זאת, אני מרגישה שהוא שלי ולאף אחת אחרת אסור לנשק אותו!

ולחשוב שלפני יום הוא נישק אותי כאילו אין לו חברה, בוגד.

זבל.

פשוט זבל.

החלטתי להרוס לו קצת את השמחה. 

ניגשתי אליו

"סליחה אדוני?" פניתי אליו והדגשתי את האדוני

הוא הסתכל עליי וכל הצבע מפניו אזל.

"סאלי, זה לא מה שאת חושבת."

"זה לא מה שאני חושבת?! באמת?! לא לפני רגע תקעת את הלשון שלך בפה שלה?" הנידתי בראשי על הנערה שלא הבינה מה קורה מסביבה.

"סאלי, אני יכול להסביר."

לא אתה לא מייקל! אתה לא יכול להסביר! אתה בוגד!!!" בשלב זה כבר איבדתי שליטה וצעקתי בקול רם. שמתי לב שכל הראשים מופנים אליי

נתתי למייקל סטירה ויצאתי מהמסעדה בעצבים

הרגשתי את הטלפון  שלי רוטט הסתכתלתי במסך.

"מספר לא מזוהה" היה כתוב על הצג.

עניתי

"הלו?" שאלתי

"סאלי?" נשמע קול מהצד השני

"כן?"

"אנחנו צריכים לדבר"

"מי זה?" שאלתי בעצבנות

"נחשי"

"נו, אל תשחק איתי משחקים!"

"אני אתן לך רמז, אני מאוהב בך מעל לראש אבל אנחנו לא יוכלים להיות ביחד"

"דיק?! " שאלתי בפליאה "מאיפה יש לך את המספר שלי?"

"סיפור ארוך, עיזבי, אבל תקשיבי לי, אנחנו צריכים לדבר, פנים אל פנים"

"דיק, אין לנו על מה לדבר, זה נגמר!, אמרתי לך אתמול! אנחנו לא יכולים להיות ביחד! זה בלתי אפשרי!!!"

"סאלי, כשאוהבים מישהו הכל אפשרי, אם את אוהבת אותי תבואי מחר ב14:30 לחוף המזרחי, בבקשה תני לזה צ'אנס" ובזה סיים את דבריו וניתק.

אהבתם?

תגיבו

לא אהבתם?

גם תגיבו!

הגבות!!!!

אני ממשיכה רק אם יהיו לפחות 8 הגבות!!

מה דעתכם?