11/2012
ילדי הגן המבוגרים
יותר משאני מוטרד
ומתמלא רוך ודאגה
בראותי ילדי גן
נעולי מגפיים
משרטטים
קווים בחול
אני מוטרד
מראות הילד
בפניו של מבוגר
מלשמוע שרידים של קול
רך כשמיכה
מבעד קולה המחוספס
של האישה מולי
המעוטרת קמטים
אפופת מיסתורין
וריח ניקוטין.
את הילדים,
אמור לדעת לב האדם
הוא אמור לכסות אותם
כשהם נרדמים
אמור לטרוח קשה
למען יאכלו
ולקבל ולאהוב
כשהם מסרבים.
אמור לקחתם לחוגים,
אמור לבוא לקחת אותם
לבושי מדים
מתחנת אוטובוס
נודפת ריח
של בטון רטוב.
על ילדי הגן
המבוגרים
אף אחד לא שומר
הם לבד
מופקרים
לעולם המבוגרים
שהוא הנורא
מעולמות החיים
עוטים שכמייה
של אהבה
על יקיריהם
מגוננים עליהם
מבודדים את חומם
מהקור העז השורר כאן.
ומי ישמור
על ילדי הגן המבוגרים?
יעביר יד אוהבת בשיערם
יאפשר להם להיות חלשים
מקופלים כעובר
לרגעים מספר
כדי לאחות את הקרע
או רק כדי
להצליח לשהות
בגעגוע החמקני הזה
בין הניעורים
לבגרות.
אני זקוק לילדים המבוגרים הללו
יש הרבה מידי ילדים קטנים
שצריכים שהם ישובו
כדי לתקן את עולמם
גם כעת
גם אחרי שהשמש
חדלה מלעצור בשמיים
וכבר מזמן חזרה הביתה
פשטה את חלוק העבודה
והכינה משהו
קטן לאכול
לכוכב החמה.
|