הם אינם עוד, הם לא יחזרו. שמונה עשר ימים, שעות של מריטות עצבים, ואינספור דקות של מתח, אי-שקט ותפילה להקב"ה. הם לא יחזרו, הם אינם עוד. אלוקים, למה לקחת את הטובים? אם תוכל בבקשה להסביר לי למה זה קרה. רוע הלב של הערבים חזר שוב, לי אישית זה טיפה מזכיר את השואה. זרקו אותם בבור כמו כלבים, הם נמצאו ע"פ נעליים ובגדים. אי-שקט שורר עכשיו במדינה, וכלנו באבל. הדבר לא נתפס, לא נראה ולא נשמע. שימותו הערבים, הבני זונות האלה, מי צריך אותם בכלל?
זה מצחיק. איך ששמועות מתפשטות מהר. הכל התחיל בשמועה, שהתבררה כנכונה, שהורחבה למבצע ענק של צה"ל, והחזירה מעט את ההסלמה בדרום. וזה נגמר ככה-ברצח לאור יום, בבור, ליד חברון, אחת מארבע הערים הקדושות של ישראל. לקחתם ילדים ורצחתם אותם בדם קפוא, בלי טיפה אחת של חמלה, בלי מחשבה על ההורים, החברים והמשפחה.
הם אינם עוד, הם לא יחזרו כלל. הם לא ייזכו להמשיך את בגרויותיהם, להמשיך ללמוד בישיבה ולהתגייס לצה"ל. הם לא ייזכו להביא ילדים ולהכניסם לתורה ועול מצוות. הם לא יתחתנו, לא יילמדו באוניברסיטה. הם פרחים קטנים שהקב"ה החליט היום לקחת לעצמו, בדרך הכי קשה שאפשר לתאר. הם קטנים, נפשם עוד צעירה. חייהם נגדעו בטרם עת, הם נקטפו כל כך מהר ולפני שמישהו הספיק להגיד סטופ ולעצור את הסרט המטורף הזה. אין כאן במאי, אין שמחקנים ואין מצלמה. היה שם פלאפון, המשטרה עשתה מחדל ברור. מישהו היה יכול למנוע את זה. הכתובת הייתה על הקיר, הכל צפוי והרשות נתונה. זה כאילו החוטפים באו ואמרו:"אוקיי, בוא נעשה הכל להעלים אותם. ואז הם יבינו [או שלא] שהם לא ייחזרו לעולם, רצחנו אותם"
לכולנו יש פרח קטן, שכולם רוצים לשמור עליו. אם זה בובה, משחק, או אפילו סתם תמונה ישנה. לשלושת האימהות האלה, היו את הבנים שלהם. הפרחים שלהם שנקטפו, נגדעו ונרצחו בטרם עת. בהיותם ילדים. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם