אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

בואו נגיד שאני מסתכלת על הדף

הזה כבר כמה ימים ועולות לי מילום ואחת מחשבות.

אבל אני לא מצליחה להוציא, לבטא ולשקף אף אחת מהן, וזה מעצבן אותי.

עברו שלושה שבועות, או אפילו חודש מאז שהתחלתי כיתה י״ב, ואני ממש לא מרגישה עם זה בנוח.

כי רק התחלנו ואני רוצה להיות מאחורי זה, כשיוני 2015 יגיע אני אהיה המאושרת באדם.

אימא אומרת שזה הכל עניין של זמן, ושהמצב החברתי יסתדר. הפסקתי להאמין לה כי היא אמרה את זה כל שנה, כי כל שנה אני מבטיחה לעצמי את אותו הדבר ולא מקיימת:השנה אני אשקיע בתחום החברתי.

בולשיט.

אולי באמת אני לא תריכה חברות מבית ספר, אולי את חברות שלי אני אמתא במקום יותר טוב, יותר מקובע בדעתי. לא איזשהיא מסררת שמתחילה ונגמרת בשלב כזה או אחר בחיים.

נו, מי יודע?

בינתיים עומד להתחיל לו עוד שבוע של מערכת שעות מטורפת, ושל לימודים קשים, בפרט.

לילה טוב לכולם!