לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...


אני עוד פה, ואני סטודנטית. עייפה.

Avatarכינוי:  תקראו לזה, איך שבא לכם

בת: 28




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

Mon Amour


Ne t'en vas pas je dirais woah

Ne me laisse pas seul mon amour

Ne me laisse pas seul encore

Je dirais c'est difficile


Ne t'en vas pas je dirais woah 

Ne me laisse pas seul mon amour

Ne me laisse pas seul 

Je dirais c'est si difficile


Ka na ta ka nee too 

Ka na ta ka nee too 

Ka na ta ka nee too 

Diarabi ka nee too


 

יש שירים עם כל כך הרבה משמעות, רק תקשיבו למילים. גם אם אתם לא מבינים.
זה פשוט מדהים.
~

 

האור הצליח להשתחל דרך התריסים הפתוחים למחצה.
"לא!" צעקתי כשהאור נכנס, "אני לא רוצה לקום."
שמעתי אותו צוחק, צחוק אמיתי ולא מזלזל. צחוקו היה רך ונעים לשמיעה שהצלחתי להתקפל חזרה לכדור ולחזור לישון, עד שהילדים העירו אותי בצווחות של אושר, כהרגלם.
פקחתי את עיניי וראיתי את שלושתם עליי, מחייכים, לבושים בפיג'מה חורפית ונועלים את נעלי הבית שלהם בצורה הפוכה. חייכתי אליהם וקמתי, ממששת שוב את החלל הריק של המיטה שלו, שיתומה מזה חמש וחצי שנים.
קמתי והורדתי אחד-אחד מהם בעדינות, שתי בנות ובן אחד. בדיוק מה שרציתי.
בשעה שבע ורבע בדיוק הוצאתי אותם לגני הילדים, מתקתקים כמו שעון. לבושים בגדי חורף חמים וכל אחד מהם תיק גב עם אוכל, מים חמים, בגדים להחלפה ומטרייה.
"אימא," פנתה אליי נעם, ביתי הבכורה בעודי צועדת יותר מדי מהר, לילדים בגילם.
הסתובבתי אליה בתדהמה, היא כמעט ולא מדברת. משראתה את מבטי, כנראה שעבר לה החשק לדבר והיא חזרה לשתוק.
הם שקטים, הילדים שלי. שקטים מדי. חשבתי לעצמי בעודי אוחזת בשתי ידיי את שלושתם. שוב, שתי בנות ובן-כמו שהוא בעצם רצה.
נזכרתי במשפט האחרון שנרשם ברישול על פתק קטן, שאותו מאני שומרת עד היום. 
זה היה  לפני שהוא יצא למבצע שממנו לא חזר, הייתי אז בהיריון עם נעם. ובתור בחורה בת עשרים, ילדה קטנה ובהיריון, זה נורא עצבן אותי.
"אל תעזבי אותי, עד שאני אגיד לך, או עד שאני אסכים לך, אהובה קטנה." כך נכתב שם ברישול, אך במילים שמביעות אהבה עמוקה.
חבל שלא הספקתי להגיד לו את זה קודם.
~
ובעניין אחר לגמרי.
השבוע התחיל באנדרנלין מטורףך, שפשוט היום הזה לא עבר כל כך טוב, הייתי עצבנית וזה השפיע לי על הדיבור מול ההורים, והתעלמות בולטת מפאפי ומאמי [סבא וסבתא שלי מצד האב, שגם ככה אני לא כזה בקשר הדוק איתם]
אני מקווה ששאר השבוע יהיה טוב.
#שביזותיוםא'



 

 

 

 

נכתב על ידי תקראו לזה, איך שבא לכם , 14/9/2014 21:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




12,412
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לזה, איך שבא לכם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לזה, איך שבא לכם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)