אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

לפעמים בא לי לגור במקום רחוק, מבודד. בו אני יכולה להיות רק עם עצמי ועם האנשים הכי קרובים אליי, שאני הכי מסתדרת איתם.

בלי לנסות להתחבר כל פעם מחדש ולהיכשל שוב, בלי לחוות כישלונות בבית הספר ואז להסתגר בעצמי כמו ילדה קטנה (וטיפשה).

פשוט לחיות בעולם ללא דאגות, רק אני עצמי אנוכי וקרובים.

אבל באיזה שהוא מקום בלב שלי, אני יודעת שאלוהים הציב לי את המטרה הזאת ואת הבעיה הזאת שנקראת כישורים חברתיים.

בזכות זה הצלחתי לרכוש לעצמי חברות, גם אם הן לא מהכיתה שלי ולשמור איתן על קשר הדוק.

ועל כך אני מודה לו, מאד.

אלוקים, אני פשוט אוהבת אותך.❤️

נ.ב. אני צריכה לשמוע עוד שירים ולכתוב עליהם עוד כמה קטעים, אוף. יש לי מחסום כתיבה.

עכשיו הדף הזה טיפונת טמא ;)