שלום לך מלך-העולם, מה שלומך הבוקר? או שמא אני צריכה לכתוב, צהריים? האם תוכל להראות לי את פניך? מובן שלא! הרי אין לך דמות הגוף ואין לך גוף. אך, אני עדיין מאמינה בך בלב שלם ואוהבת אותך מאוד. אני מצטערת על זה שהפסקתי לעשות איתצך את השיחה היומי. שם, בחדר, בלילה,במיטה ובחושך מוחלט עם קצת אור מסתנן, כי יש בי עדיין מעט פחד מהחושך. כן,אני לא מתביישת להגיד שלי, אני, עבדתך הנאמנה, יש פחד מחושך. אמנם לא כזה גדול. אבל גם לנערה בת 18 מותר לפחד. כן, גם לי מותר לפחד ולכל אחד.
שיעורי מחשבת-ישראל גורמים לי לשאול את עצמי המון שאלות. מי אני? מה אני? ומה היחס שלי לקיום אלוקים בעולם? כיאה לנערה דתייה, מאז ומעולם חונכתי במסגרת הדתית. גן, בית ספר, חט"ב ותיכון [אולפנה]. אני חושבת שהפילה הראשונה שלי בתחום הדתי הייתה לפני שנתיים, קצת לפני יום-הולדת 16. יכול להיות שבאיזשהו מקום הבנתי שזה לא בשבילי, אבל לא טרחתי להתעמק בזה יותר מדי. השנה, היו כמה פעמים שחיללתי שבת, כמובן שההורים גילו את זה ולא אמרו לי כלום. באיזשהו שלב זה התאזן והופסק לחלוטין. ביום רביעי התחללתי ללמוד למחשבת ישראל, ודי התעוררו בי שאלות. אני לא יודעת אם זהו המקום לשתף אותם, מאחר שאני מנסה למצוא שליחים שלך כדי שיעזרו לי בפתרון בעיותיי. אם זה אימא, חברה טובה והמורה שלי למחשבת, הרב - . בקיצור ולעניין, הלמידה למחשבת החדירה בי מחשבה, ובתכ'לס, הכל עניין של פילוסופיה. אני אף פעם לא אהבתי פילוסופיה, אחותי התאומה מאוד מאוד אוהבת פילוסופיה, אבל משום מה [וזה ממש נכון לגביה], היא לא ממש אוהבת לשבת ללמוד, חיה תחת לחץ, לומדת רק כשיש לחץ. ובדבר הזה אנו שונות, כמו שאר הדברים בהן אנו שונות. סיימתי ללמוד את הלמידה הראשונית למחשבת ויש גם מבחן בתנ"ך בדרך, אני מאמינה שבעזרתך אני אספיק הכל. - אתמול כתבתי שיר. סליחה, חיברתי שיר. אתה בוודאי יודע על מי חיברתי אותו ומאיזה מניע. ראוי לציין, שרוב הדברים שאני כותבת מונעים על ידי משהו, כמו כל דבר שאנשים מונעים בו. אני שמחה שלדעתך אני לא כותבת או שולחת לך שטויות, אבל... אבל... עזוב, כל עוד בעינייך זה לא שטויות, לא באמת משנה מה אומרים אחרים, לא? אני חושבת שכן, אני מאמינה בלב שלם שכן, ואני יודעת במום אחר שהתשובה היא כן. רציתי לראות אמול סרט, ולמרות שחזרתי מהעבודה בשמונה, פרשתי מהסרט ההוא בשעה אחת-עשרה וחצי. הייתי עייפה, מלא לעשות כלום. או מלעבוד, ני לא יודעת. אני חולה, כבר ארבעה וחצי ימים, וזה לא כיף לי. אני מתגעגעת לעבודה, אני מתגעגעת לשיעורי סוציולוגיה, למרות שנרדמתי למורה בשיעור... אני מתגעגעגת להכל. נכון, יש כאלה שיאמרו ששגרה זה מדכא. ויצא לי לא פעם לבכות על זה, אבל הבנתי דבר אחד-אם אין לך שגרה אתה מסוגל למות משעמום. בקיצור 2, אני שוקת אם להעלאות את השיר הזה לפה. כי מצד אחד, זה יותר מדי אישי. מצד שני, אני בןן-אדם קטן שמחפש תשומת לב.
שלך בנאמנות, ואהבה רבה, אני.
נ.ב. יש לי חשק עז לשבור את הכלים ולעשזוב הכל, פאק איט, נמאס לי. נ.ב.ב שבת שלום לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם