אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

שיעור אנגלית, שלוש שעות אנגלית. מישהו אמר מוות בטוח? אם כך, קצת טעיתם.
השיעור הראשון "נגנב". באדיבות המחנכת המדהימה שלי בדברים הקשורים לשבת כיתה הקרובה, שאני בטוחה שהולכת להיות מדהימה.
אחרי כמה דקות של ברבורים על השבת, התחיל השיעור. הצעקה המוכרת והכל-כך מצחיקה של המורה לאנגלית [אני צריכה להזכיר שהיא אמרה זאת באנגלית?]:"קדימה בנות, תתחלקו לקבוצות שלכן.." וקריאת ה"היכון, הכן, צא.." המופלאה והמוכרת שלה, וגם המצחיקה. יש לה קטעים, למורה הזאת, והיא באמת מקסימה מאוד.
נדיר ואני מתחברת כל-כך לפואמה מקסימה בספרות אנגלית. אבל זאת, שברה אצלי את כל חוקי המשחק.
הפואמה היא כמובן "The Road Not Taken." של רוברט פרוסט.  
כמו שאמרתי, נדיר שאני מתחברת לפואמות מהסוג הזה, כי אני לא ממש מהסוג שמתחברים לשירים משנות אנו-באנו.

הפואמה בעצם מדברת על שביל, שבמשמעות סימבולית היא שביל החיים, שביל העתיד של האדם, שביל המקום אליו הוא שואף.
יש עצבות מסוימות, בפואמה הזאת, עצבות של אדם שבחר בדרך אחת, דרך לא-כבושה, דרך אחרת, "הדרך השונה".

הדרך שבה האדם בחר בסופו של דבר, לפי דעתו היא הדרך הנכונה. הדרך שלו. אולם, אותו האיש שמדבר בפואמה, לא חושב שהוא בחר את הדרך הנכונה ואפילו קצת מתחרט עליה.
היא מצחיקה, הפואמה הזאת. יש כאן תיאור די מדהים של חרטה מול שלמות. שוויון מול אי-שיוויון. משמעות הדרך למשמעות החיים.
מן הצד הראשון, האדם שמח על הדרך שהוא בחר. יכול להיות שהוא בחר דרך טובה, שוב... הדרך שלו. דרך שבה הוא יתפתח, ישאף לגדולות וגם ישיג אותן.
מן הנגד, האדם הזה טיפה מתחרט וזועק זעקה אילמת, אחת כזאת שלא נשמעת, רק אם קוראים בין השורות. "הלוואי שהייתי יכול ללכת בשתי הדרכים..." "אולי את הדרך הראשונה אשמור לפעם הבאה..."
הוא נורא מעוניין ללכת בדרך הראשונה, אבל יכול להיות שהוא מבין שהוא בחר נכון.
~
אני לא יודעת למה, הדברים שאמרה המורה בשיעור ליוו אותי כל היום. סיימתי אותו מוקדם מן הצפוי, וקיבלתי הקפצה חביבה אל הבית מן המורה שלי למגמה. 
בדרך דיברתי איתה על המשפחה שלי, ומצאתי לנכון ללכלך עליהם טיפה. זה לא היה בסדר, אבל עם כמויות הלכלוך שהם מוציאים עליי, ועוד בגלוי. מגיע להם לחטוף פעם או פעמיים. במקרה הטוב מאוד.
הגעתי הביתה והתיישבתי ללמוד למבחן הקרוב ביום רביעי, הלא הוא המגמה שלי. אבל זה היה נורא קשה. בו בעת, נפתחו ההרשמות לסיירות, אז נכנסתי לאחד האתרים ונרשמתי לסיירת הרצוייה. נעדרתי מהבית שעה ומשהו עקב הטיפול שלי, וכשחזרתי, נרשמתי לעוד שתי סיירות.
עכשיו אני אחרי אוכל, ואחרי מקלחת. רגועה. מגוללת לעצמי מעילים בראש. של מוטיבציה, של הערכה, של הצלחה ואפילו סתם כאלה שעושים לי טוב על הלב כשאני קוראת אותם שוב ושוב.

גלי עטרי, "שיהיה לך טוב.": "תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב."
"הבחירה היא שלך, בסופו של דבר." [משפט אהוב עליי שאני נעזרת בו בעצה טובה לחברה קרובה.]

מהגיגה של מורתי לאנגלית: "אני בטוחה שאתן תתקבלו למקומות טובים ותגשימו את עצמכן, אבל בבקשה. כעת, תהיו בשקט."

מהגיגותיו של בן-אדם אדיר שהצליח להחזיר לי את המוטיבציה שלי, ולא למכור לי אותה בשקל תשעים למאה גרמים בודדים: "אמרו לי פעם שאם שבוע מתחיל טוב אז הוא יימשך באותה הגישה. אבל מצד שני אני עובד עם קטע אחר שאומר "אני מייצר לעצמי את המזל שלי". כל עוד תשמרי על הגישה החיובית כל השבוע (ואלוקים מנסה להכשיל כדי לבדוק אותנו, אבל זה היופי שאנחנו עומדים בזה כמו גדולים) אז הכל ייזרום לך בקלות, מניסיון ;)"

הנרי דיוויד ה'תיו: "אין אפשר לשרוף את הזמן מבלי לפצוע את הנצח."

נפוליאון היל:"כל דבר שמוח האדם מסוגל לתפוס ולהאמין בו, ידו של האדם מסוגלת להשיג."

ממאמרי הרב קוק: "אינני מדבר כי יש לי כוח לדבר;אני מדבר כי אין לי כוח לשתוק"

~
עכשיו זה הזמן שלי. אני כבר יודעת מי אני, מה אני רוצה לעשות ומהן החוזקות והחולשות שלי.
בהצלחה לי, וכמובן שלכם, בכל מה שתרצו, תעשו ותלכו.

תמונות:
שיחקתי קצת בצילום עצמי במהלך שיעור אנגלית. אני מודה שהיה לי קשה להקשיב.
סליחה שהתמונה נראית לרוחב.



התחלתי לקרוא את הספר בשבת, נורא קשה לי להתנתק, אבל הלימודים מאפשרים לי לעשות זאת די בקלות.


שבוע טוב ומוצלח לכולם.

עריכה קטנטנה ואני חייבת לעוף לישון:

המורה שלי לאנגלית (הפרטית) תמיד שואלת אותי מה אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.

מישהו יכול בבקשה להסביר לה שתחכה קצת, ותתן לי לסיים את 12 שנות לימודיי בשקט?

זה פשוט מצחיק אותי כל פעם מחדש :)

לילה טוב, מקסימים. אני מעריכה את החיבוק שלכם מאוד.

ובעקבות כך, אני מסכימה לעצמי לשלוח לכל אחד מכן חיבוקדוב מוחץ עצמות!!! ❤️