אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

בס"ד ובהשתדלותי.
 אלוקים יקר,
המון זמן לא כתבתי לך, סליחה על כך.

אני רואה את השינוי שלי כדבר טוב ואפילו מעולה, אך הסתבר לי אתמול שכשהיו את ההפסקות של המפגשים, אמא ואבא ראו נסיגה. אני לא אגיד מתמדת, אבל הייתה נסיגה די גדולה.
כמו שאמרתי, אני רואה את השינוי שלי מטפס לו אט-אט למקומות טובים, ואפילו מעולים, אך יש פעמים שהוא בנסיגה גדולה ממש.
הנושא המדובר עליו כרגע הוא מציאת שירות צבאי או לאומי בקרב בנות גילי. כשאני רוצה ליזום שיחה, זה הדבר הראשון שקופץ לי לראש, היות והוא כל-כך מדובר.
אפשר להגיד שהדבר ממצא את עצמו מאוד מהר, כי מי יש לדבר כל-כך על בחירת מקום שירות? המשפטים מסתכמים בערך בזה:
"אה, יפה. בהצלחה."

 "וואו, זה ממש מתאים לך."

"את בודקת עוד מדרשה/מכינה לפני צבא בנוסך לאלה?"
"שירות צבאי או לאומי? מה את יותר מעדיפה?"
 שיחה קטנה עם חברה:
היא:"גן ילדים ממש מתאים לך!"
אני: "כן, אני בדיוק בודקת. יש לי סיירת ראשונה ביום חמישי."
היא: "וואו, בהצלחה! גן רגיל או מיוחד?"
אני: "מיוחד."
היא: "איפה?"
אני: "בבית חולים "**-****", ב-**** ******** ****."
היא: "וואו מגניב, ממש בהצלחה! זה באמת כל-כך מתאים לך."

זאת אמנם הייתה שיחה טובה, ויש כאלה רבות, אבל אני עדיין רוצה ליצור אינטראקציה איתן יותר מזה.  נזכרתי אתמול בבכי שלי בטיול-השנתי ובכיתי בלילה שוב. אני חושבת שאת כל הקטע של הבכי למדתי מאחותי הגדולה, שנוהגת לבכות בכל לילה ולדבר אל אליך.

אוף, אני רוצה שיהיה בסדר. ואני גם יודעת שיהיה בסדר. אני יודעת שאדם קובע את מהלך חייו ואת מה שהוא רוצה להיות.
ויהיה בסדר, אני יודעת שיהיה בסדר.
~
היום אמא החזירה אותי הביתה אחרי המון זמן שבכלל לא התראנו. אני אדלג על הקטע שנשארתח בעל כורחי אצלה בעבודה וחיכית ארבעים דקות בשקט. בדרך חזרה, אחרי שאחותי התאומה הורדה בבית של חברה לצורך מסיבת יום-הולדת של חברה אחרת, דיברתי איתה על האירוסים הממש לא צפויים של Y, בת דודתי, שהיא גם בת גילי.
שתינו בנות 18, אבל כמו אחותי וכמוני, אנחנו שדתי הפכים שונים לחלוטין.

הגיוני שהיא תתחתן, היא בוגרת, ואני עדיין ילדה [אני באיזשהוא מקום יודעת שתמיד ישארו בי סימנים של ילדות, אבל פאק!  באמת התבגרתי מאוד בשנה האחרונה...]

סיפרתי לה על המקרה של אחותי אתמול בבוקר, היא אמרה לי שיש לה עוד זמן אבל שהיא לא תסכים לה להתחתן בשלהי גיל ה-20.

קצת כאב לי שהיא אמרה שאני עדיין ילדה לטעמה, ואפילו עיוותי את פרצופי כמו שאני תמיד עושה לםני שירדות לי דמעות.

הפרצוף הזה חוזר אליי שוב כרגע ואני מנסה לשלוט בו.
אז ברשותך, אני אלך לבכות לאכול עכשיו, ואנסה להרגיע את התחושה המוזרה שמשתלטת עליי.

סיפרתי לחברתי הטובה ביותר ובהלחי"ת ש-Y התארסה. מסתבר שעוד מעט יהיה לנו סדנא לכיסויי ראש.
אני כל-כך הולכת לשלוח ל-Y תמונה ולהציק לה. זה הולך להיות כל-כך כיף! 

אני יודעת שיש המון אתגרים בחיים, ואני יודעת שלפעמים קשה זה טוב. ואני יודעת עוד המון דברים שיקרו לי בעתיד. [כגון: להתחתן. ואל תחשבו שאני בלחי"ת, אני ממש לא.]

באהבה רבה ובהערכה אינסופית, אני. ♥

"כשאדם מסוגל לחשוב, הוא מסוגל גם לבצע." [וולט דיסני]

עריכה:[03/02/2015, 18:32]

המוניטור צפצף, ואף אחד לא הגיע,
אימא הרגישה שכל עולמה חרב.

היא לחצה עליו שוב,
ואין קול ואין עונה.

מכונת ההנשמה עבדה,
והיא בכתה בשקט.

ליבה של הילדה נדם,
שבוע ימים לאחר יציאה לעולם.

נכתב שם על דף, כשכבר אף אחד לא זוכר,
כאן קבורה הקטנה, כאן קבורה הילדה,
נשמה קטנה וטועה שבאה לעולם,
ילדתו של אלוקים.