אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

היום הייתי בגן השיקומי בירושלים. מקום מדהים, צוות מקסים ובנות שירות גם.
בשיחה האישית עם הרכזת, היא שאלה אותי מה הפירוש של השם שלי, הסברתי לה, ועל הדרך.. הזכרתי שאני פגה.

זה מזכיר לי עכשיו שכשהגננת הסבירה שלאחד הילדים יש הפרעות אכילה, ודברים מסוימים שהוא לא אוכל, כל זה כתוצאה מפגות. חייכתי לעצמי ואמרתי לה שאני גם כזו. נולדתי בסוף חודש חמישי, עם עוד שתי אחיות, ואם הבנתם מכל הפוסטים כאן, אחת מהן נפטרה. 

בכלל לא הופתעתי כשהיא פתחה עיניים בהפתעה, היא דיברה איתי על זה עוד קצת ועברה במהירות לנושאים אחרים..
הלך טוב, ב"ה. אני מקווה שיהיה בסדר (:

אני O, אני פגה.

אני רוצה לאחות את השברים של הילדות, ושאנשים ידעו שאני נורמלית כמו כולם, רק עם עיכוב הפתחותי שקיבל משמעות בתקופת הילדות.

בא לי לעשות רעש. 

הדרך לירושלים.