אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

ביום שישי היה חם, בטירוף. [גם עכשיו, אני יושבת מול המסך עם חולצה קצרה.]

אז עליתי למעלה וביקשתי רשות מאבא להשתמש במצלמה שלו. למרבה הפלא, הוא הסכים.
אני אוהבת את התוצאה, גם כשהפוקוס לא היה משהו. וגם כשהיה חשוך.

אני חושבת שהיא הבן-אדם היחיד שמצליח להצחיק אותי כשאני עצובה. וכך גם להפך. אני מאוד אוהבת אותה.
ולא מאמינה שאנחנו חברות כבר חמש עשרה שנים.

אלה הם שאריות של החיים שהן ממש טובות שאני בטח ארצה להזכר בהן שנה הבאה. (:

שבוע מוצלח לכולם (:

נ.ב. יומיים לסיירת בבי"ח תל-השומר. אני חייבת ללכת לשם, אין מצב שאני אהיה שם [שוב] ולא אלך לשם.
אני צריכה להגיד תודה. לאלוקים ולד"ר מזכרת. 

נ.ב.ב. אני מרגישה ריקנות, הכתיבה חסרה לי. היא מקום המפלט שלי, ואני לא מצליחה לשחרר אותה.

זאת כבר הפעם החמישית שאני שומעת את השיר הזה, שיר המקהלה היפה ביותר שנעשה ע"י המקהלה שאחותי הגדולה הייתה חברה בה, ואני מוקסמת כל פעם מחדש.