אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אמנם הכותרת לא כל-כך קשורה לתוכן של הפוסט. אבל זה שיר שמעורר בי רגשות עזים וטובים.

 היום סידרתי את מגירת הלבנים שלי, ומצאתי את כובע הגרב הלבן שלי, עם הסגול בקצהו.

זה כובע הגרב שליווה אותי תשעה חודשים, בהיותי בפגייה. בכיתי כשראיתי אותו [לא ליד אמא...]

זה החזיר אותי אחורה, לגיל 16, וזה היה מרגש. בהחלט מרגש.

~

אני רוצה להתחיל אתגר. "50 ימים של נקודות טובות".
התחלתי לעשות את זה, ואני מתכוונת להתחלי הכל מהתחלה, כדי שזה ממש יהיה רצוף.
אני מקווה שאני לא אשבר באמצע.

ועכשיו אני אשאיר לכם את חלק מאחד הפסוקים היפים ביותר בתנ"ך כולו [ושיהיה ברור שיש המון פסוקים שאהנובים עליי עד מאד]

 ושיהיה לכם שבוע טוב ומבורך!  

"...לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא-פֶלִאי."

[שופטים, יג, י"ח]

נ.ב מפאת קוצר הזמן שיש לי, אני אכתוב את הנקודות הטובות אחת לשבוע,

על מי אני עובדת? זאת רק תזכורת לעצמי.

אף אחד לא מקשיב. 

לפחות היום הגעתי לחמישה דברים טובים.