אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

המוח שלי ריק, שוב.

אני שונאת להרגיש ככה.

חג פסח כשר ושמח!

עריכה:

השירים הכי מוזרים שלי, והכי אהובים על אנשים אני מכירה, הם דווקא השירים שנכתבים בבית של סבתא.

~

משחקת משחק,

נושמת אוויר,

עץ הלימון שם בחוץ מזהיב.

העולם דומם,

החיים שקטים,

בבקשה שהכל יהיה שקט ונעים.

הספר נסגר בחבטה אדירה,

עדיין מעכל איך הסיפור קרה.

החצר השקטה, המים הצלולים,

הבית של סבתא, בעל העצים הרבים.

עץ הלימון, התפוח והחרוב,

העצים שאני מכירה מימי ילדותי,

ששרדו מלחמות קשות וייסורים.

העץ האהוב עליי הוא עץ הלימון.

אותו העץ שבו ערסל היה,

נפל, נשבר והשתקם לבלי היכר,

יודע הוא את שם המשחק,

המשחק שכולם מכירים ומשחקים יום-יום - 

משחק החיים הפשוטים.

עריכה שנייה:(03/04/14)

ככל שאני מנסה לכתוב, זה ממש לא הולך לי.

בכל מקרה, שוב חג שמח.