אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

וואו, השבת הייתה מדהימה!

הלכתי לישון יחסית מוקדם ואני ממש עייפה. יש לי עוד מעט מתכונת שנייה של שאלון G, מקווה שיהיה טוב (:

אעדכן על מאורעות השבת יותר מאוחר.

~
הבטחתי, אז אני מקיימת.
~
ביום שישי קמתי בשבע בבוקר, כיאה לילדה חרוצה [ממש לא] כמוני שקמה לשעה וחצי שיעור פרטי באנגלית עקב מתכונת בתיערך בע"ה מחר.

היה שיעור נחמד, עברתי על כל החמישה מבחנים שהיו שם ובכולם הצלחתי. הגעתי הביתה ברבע לעשר, הערתי את אחותי התאומה ונכנסתי לבהתקלח.
מאוחר יותר באותו היום, הוקפצתי ע"י חברתי והרכב שלה למקום האיסוף, עליתי על האוטובוס, נרדמתי. בתוך שעה וחצי היינו כבר בניר עציון.
ירדתי מהאוטובוס והגעתי לחדר שבו היינו אמורות להיות שש בנות. מאחר ואני הייתי האחרונה ששובצה אליו, תפסתי יוזמה והלכתי לראות איזה חדר מספיק גדול כדי לדחוף לו עוד מזרון.
למזלי, מצאתי את החדר של אחת החברות הטובות שלי, לא עברה חצי-שעה, וכמובן אחרי עדכון המורה, התנחלתי לי על מזרון הבאופן נוח ביותר בחדר מספר 127.

 לאחר שינה קצרה והתארגנות מהירה, התכנסו כל השכבה, לבושות בבגדי שבת, לקבלת שבת עם שירים שאני מסוגלת לשיר רק במצבים האלה.

כמה שעות לאחר מכן, התכנסו שוב למפגש האחרון עם המורות המקצועיות, המורים המקצועיים וחלק מהמחנכות לשעבר.

היה מרגש, המורה שלי למדעי החברה דיברה מקסים ושיבחה אותי על יכולות תכנות.. נו באמת, לחבר מחשב זה כזה קשה?!;) (לפעמים זה היה קשה...)

בעום שבת, אחרי שלוש יקיצות טבעיות, אחת של המחנכת שלי והרביעית עוד יקיצה טבעית שבה קמתי לתפילה, עשיתי גיחות קצרות לחדר שבו ישנתי, ובסופו של דבר, הערתי אותן בדיוק בזמן לארוחה. אחרי הארוחה, הלכתי ללמוד שעתיים וחצי למתכונת באנגלית כמו ילדה חננה, אבל גיליצי שרוב הבנות עשו כמוני, אז למדתי בצוותא והיה כיף :)

ה-מפגש! המפגש הכי עוצמתי, מרגש, חוויתי ומגלה כל כך הרבה דברים על בנות הכיתה התקיים אתמול, בשעה שלוש וחצי בצהריים.

התחלנו אותו במשחק ״צ׳יק, פיל, ארנב.״ שזה משחק ממש מגניב שהמחנכת שלי לימדה אותנו. המשכנו בחלוקת המתנות שקנינו.

אני בכיתי כשהיא הביאה לי את המתנה, אני מאוד מקווה שלא שמו לב לבכי שלי. היא קנתה לי עץ אושר, ואמרה שלפי הפאנג שווי, העץ מסמל אושר שמשרה על כל הסובבים אותו, היא קישרה את זה אליי ונתנה לי חיביק מוחץ עצמות..(במשך כמה שנים טובות היא סירבה לחבק אותי, בטענה ש״אין מה לחבק, ת׳כלס-היא צדקה!)

בחלק שחברתי הטובה H, שאבא שלה חולה התחלתי לבכות. בחלק שהיא דיברה, המחנכת שלי התחילה לבכות. בחלק שהיא דיברה, S, זאת שקיבלה את המתנה התחילה לבכות. כולנו בכינו, זה היה מרגש בטירוף!

המשך השבת עברה בנעימים, בסופה הצטלמנו עם המחנכת שלי ונתנו לה את התמונה.

קיבלתי מהמחנכת שלי חיבוק מוחץ עצמות, אני כלכך אוהבת אותה ואני יודעת שאני ובנות כיתתי זכינו במחנכת מדהימה.

היא גילתה לנו ששנה שעברה בפורים, היא הייתה ממש קרובה לוותר על לחנך את הכיתה שלנו, כי היא הרגישה שמשהו שם ״לא עבד טוב״ יכול להיות שהבנות ואני הרגשנו את זה, מאחר ואנחנו רואות בה יותר ממורה, כאישיות מדהימה וכחברה.

בקיצור, הייתה שבת מדהימה. נהניתי מאוד.

באופן רשמי סיימתי את כיתה י״ב.  (בלי התעודה שמעידה על סיום 12 שנות לימוד, היא תגיע ב-16/6)

אז.. סאלמת!!

עריכה:

גיליתי לאמא ששתיתי אלכוהול בפורים האחרון, בעקבות לחץ חברתי.

היא אמרה שאני צריכה לפתח אופי חזק, ולא להיסחף אחרי אחרים.

אמא!, רציתי לצעוק לה/עליה, יש לי אופי חזק! אני יודעת מה אני רוצה!

אני לא רוצה לשתות, זה מגעיל אותי, זה מרתיע אותי לראות אנשים ככה. זה לא פיתרון נכון!

אין שום סיכוי שאני שותה אחרי המקרה הזה!!

מה?! גם לי אסור לטעות?!

זאת אמנם לא המנגינה המקורית של השיר, אבל התאהבתי בזה.