התחלתי שוב למחוק פוסטים או להעביר אותם לטיוטות. אני מרגישה קצת רע עכשיו, וממש כואבת לי הבטן. אוף, אני לא רוצה לחזור ולהיות בדיכאון בגלל עצמי. בגלל פליטת פה קטנה. אני לא רוצה, ואני יודעת שאני אצליח לצאת מהדיכאון. אלה רק ימים רעים, והם עוברים. משבר קטן, וזה חולף.. ועוד ועוד שירים שפשוט עוזרים לי לא ליפול ולהתפרק לגורמים, זה הצד הראשון.
מהצד השני, יש גם את האנשים הקרובים אליי. אמא שלי אחותי התאומה [שספגה ממני עצבים ממש כואבים ביום חמישי האחרון, ועם כמה שצחקנו וחייכנו היום, יקח לי זמן להתשחרר מהעוול שעוללתי לה], את אחותי הגדולה, חברה טובה, שעשתה לנו הפתעה וקפצה לבקר אותי ואת אחותי, חברה הטובה שלי, שמלבד זה שהיא חברתי הטובה בערך מגיל 4.. היא הבן-אדם הכי טוב להתייעצות ולהצחקות.. בנות הדודות המדהימות שלי, שגם עוזרות לי בהכל, מייעצות לי ומתייעצות איתי. ועוד המון אנשים מהעבודה ששמחים תמיד להיות בקרבתי, לצחוק איתי ולצחוק עליי כשאני נופלת על הטוסיק. [טראומה שלא אשכח כל ימי חיי...] כמובן שגם אני צוחקת עליהם, וחוזר חלילה.. מה שמזכיר לי שאני חייבת להתחיל לפתח בעצמי סמכות, כי החל מהשבוע הקרוב אני הופכת להיות המנהלת שלהם, ואני יודעת שיהיה לי קשה בטירוף להגיד להם מה לעשות... אבל יהיה בסדר, אני יודעת (:
העלתי לכאן שיחת מוטיבצייה שנייה שעשיתי עם עצמי, אבל משום מה זה נראה לי ממש לא לעניין, אז בטובי מחקתי אותה. אני רק רוצה לעשות לי תזכורת של דברים משם..
"אני רוצה שנציב שלוש מטרות:* 1. תפסיקי לקלל. זה לא טוב לך, זה לא טוב לסובבים אותך. ובכללי, זה לא נאות לקלל. זה סתם עשוי לפרק אותך לגורמים אם יקרה משהו יותר חמור ממה שקרה ביום חמישי. 2. תתחילי לפתח עמוד שדרה בכל הקשור לעבודה. תתאמצי כמו שהתאמצת במשמרת אתמול. תמישכי לקיים את ההבטחה שלך לסבא, והכי חשוב - לעצמך, ותדעי שאת מסוגלת לתחזק משמרת, מסוגלת לעמוד מול עובדים בני גילך, מסוגלת להתמודד עם הכל. כי את חזקה וכי יש לך מנהלת שמאמינה בך ושמוכת עלייך בעיניים עצומות..
3. תאמיני בעצמך! אמונה עצמית זה דבר חשוב ומבורך, את יכולה להתמודד עם הכל כשאת רוצה, ומי כמוני יודעת שכשאת רוצה - את מסוגלת להשיג כל דבר, בין אם הוא קשה או קל, מסובך או פשוט.. וכמובן, בין אם הוא נראה פתיר או בלתי-פתיר בעליל...
וכמוןב, אל תשכחי כמה אני אוהבת אותך, כמה אני סומכת עלייך, וכמה אני מאמינה בך...."
*בפוסט המקורי היו שש מטרות, שלוש מהם קשורות לעבודה, כי זה המטרה שהכי קרובה למימוש..
בזאת אני סיימתי את הפוסט,
תקראו לזה איך שבא לכם,
מאמינה בעצמה יותר מתמיד... כי יש ימים טובים, ויש ימים טובים מאוד...
Cause you had a bad day"
You're taking one down
You sing a sad song just to turn it around
You say you don't know
You tell me don't lie
You work at a smile and you go for a ride
You had a bad day
The camera don't lie
You're coming back down and you really don't mind
You had a bad day
"....You had a bad day
עריכה: היום בבוקר אני קמה לקול השעון המעורר, בשעה שש וחצי בבוקר. אלוקים, כמה זמן לא קמתי בשעה הארורה הזו! בנסיעה לגעש [היא הייתה דווקא די כיפית וגם ההפסקות בקורס היו מאוד נחמדות. הכרתי אנשים מקסימים, ומישהו שם החליט לקרוא לי בייקון, על זה שלא הסכמתי לאכול מהמקדונלדס בסניך שפיים, כי הוא לא כשר בכלל...] אני חושבת על הקורס המעצבן שאני עומדת לעבור היום ו.. אני מגלה שנשארו לי עוד שמונה שבועות פחות ארבעה ימים עד תחילת השירות, והבטן שלי מתכווצת, מתחילה להלום לעצמה בכוח. ולא, זה ממש לא זה. למרות שהתאריך די קרוב.. מיום ליום הפחד עולה, ואני מזכירה לעצמי שיש עוד שבעה וחצי שבועות [או שבעה שבועות וחצי?], אבל זה לא משנה. הבטן התחילה להתכווץ לי החל מה-1.7, והיא תמשיך להתכווץ לי ובפרט, תתכווץ מאוד וממש לא תתן לי לישון בליל ה-31.8.
הקורס היה היום די נחמד, כמו שציינתי לעיל. אבא עשה לי הפתעה ונתן לי לנהוג בדרך חזרה הביתה.. מסתבר שהוא פתח ביטוח קבוע לאחותי התאומה ולי [נהג חדש+צעיר], עקב העובדה שאחותי הגדולה משלמת על עצמה את ביטוח הנהג הצעיר שלה.. היא התעצבנה על זה קצת, אבל רק כדי שלאבא יהיה שקט כשאני אנהג לטיפול בימי ראשון, היא נרגעה קצת.
אני חושבת שסיימת כאן, וכואבת לי הבטן. למרות שאכלתי, ולמרות שהתקלחתי והרגעתי אותה עם מים חמים. אני מפחדת ממש מהשירות, למרות שאני מזכירה לעצמי שיעברו עוד שבעה וחצי שבועות, עד הפחד הגדול באמת...
אני מוסיפה לעצמי עוד מטרה אחת, לשנה הקרובה: 1. תתחברי, תכירי אנשים, אל תפחדי.. 2. תעזי לגעת בהם, תעזי לעזור להורים, תפרצי גבולות. 3. תהיי מסופקת ותספקי אהבה, עזרה ונתינה ללא גבולות כמו שאת יודעת.. 4. פשוט תהיי את. יותר משופרת, יותר חדשה, יותר בוגרת, עם מבט נקי, בלי דעות קדומות. אבל בבקשה, תישארי את. תקראו לזה איך שבא לכם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
