אני פשוט אשלים עם זה שישי לי הורים שיש להם את הזמן הכיי ארוך בעולםםםם.
ושאני לא אטוס . בכלל. ~ אני מעוצבנת על זה שכשיש לי זמן, היא משאירה אותי בבית. ואני בטוחה שהיא תצטרך אותי מלא בתקופת השירות. מסתבר שנתנו לה מנהל מסניף אחר והתנו את זה בזה שהוא מקבל שעות טובות. אבל למה אני צריכה לסבול?! דיברתי איתה על זה. הגשתי משמרות לשבוע הבא, נראה מה יהיה. לפחות אני לא מתקטטנת על שלוש/ארבע שעות כשקוראים לי מהרגע להרגע. זה הדבר היחידי שטוב בעסק הזה. ~ אני שמחה בעובדה שאני מצליחה לייעל את הזמן שלי בבית. ואני שוקלת להגיד לאבא שייסע איתי למכור את כל ספרי הלימוד האלה, ואז להרוויח קצת כסף על זה.
נחמד לי, כי אחותי בבית. ופעם ראשונה בחופש הזה, אני לא לבד. :)
עריכה: אחותי אמרה שאני חופרת. ואמא אמרה לי ש"הבטחנו שניקח אותך לטיול. אז תרגיעי." מילה אחרת ל: את חופרת, די! אז אני מפסיקה לחפור :)
עריכה שנייה: אתמול אמרתי לאמא שזה לא הגיוני שלא ניסע לשבת אצל סבא וסבתא! תמיד היינו נוסעים. ואז הסתבר לי ששנה שעברה בכלל לא נסענו, בגלל הלחימה בעזה. וגם ב-2013 לא נסענו. לא זוכרת בגלל מה אמא אומרת שאולי ניסע בע"ה שבוע הבא. ואם לא, "את ילדה גדולה. את יכולה לחכות עד סוכות." אבל יש מצב שבחול המועד סוכות אני אהיה בשירות! אז מה זה שווה לעשות אצלם רק חג? וכמו שאחותי הגדולה אומרת: "שאלה יהיה הצרות שלך בחיים." ואני שמחה שאטלה הצרות שלי בחיים. כי לאנשים אחרים יש צרות יותר גדולות. אז למה אני עדיין מתמרמרת על החיים שלי ?!
שבוע הבא אני לבד עם ההורים שלי, מסתבר. משמע זה אומר המון זמן והתאמנות על הרכב של ההורים, ונסיעות צפויות בימי שלישי וחמישי. ובשבת? אני כבר אמצא מה לעשות, אולי אסע לסבתא.. מאחר שאמא והיא די בסכסוך. שבת שלום לכולם!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
