אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אני מודה שכשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שאני מיוחדת. 
בדיעבד, הסתבר לי שטעיתי. יש כל-כך הרבה פייטרים קטנים, גדולים וקטנים ממני, אבל פייטרים.
הפייטר הפרטי שלי, בחודש וחצי האחרונים היה, כמובן, דביר. במבזול קטן, עם עיניים ערניות להפליא בגלל מנה לא נעימה של סטרואידים, לחיים "שבא לאכול אותן", וכן, ארבעה חודשים די לא קלים.

אני אוהבת את העונה שדביר נולד בה. סוף אביב-תחילת קיץ, לא חם ולא קר מדי. מושלם, לדעתי.
יוני מסמל חופש, חירות, דרור, סיבה למסיבה כי כן, עוד שנייה החופש הגדול!
דביר נולד ביום הבגרות שלי באזרחות, ומבחינתי זאעת באמת הייתה סיבה למסיבה, לא ידעתי שבאותה שעה מגיח לאוויר העולם דביר, קטן משקל, זעיר, ערום, ולא בדיוק מבין מה הוא עושה מחוץ לרחם אמו זמן כל כך רב לפני שבכלל היה אמור להיות.

הוא שוחרר היום, ואחרי כל החיבוקים, הנשיקות, וצילום מכתב השחרור שלו על מנת לקבוע תורים, הלכתי הביתה בסביבות ארבע. ועד עכשיו אני חושבת לעצמי על מה שהיא אמרה לי בבוקר: "חשבנו לקנות לך משהו, אבל לא הספקנו. שבוע הבא אנחנו שוב כאן, לבדיקת עיניים, אז אולי נביא לך את זה אז..."
ואני כזה: "באמת שאין צורך להשקיע. על מה בדיוק? אני פה כולה חודש וחצי."
"כן, אבל כל החום והאהבה שהרעפת עלינו, זה היה שווה את זה." היא ענתה, "לא." התנגדתי בתוקף, לא אמרתי לה שאני שוקלת לבעוט בה (בצחוק, היא מבינה את הצחוק שלי) אם היא תעז לקנות לי משהו.
אני בהחלט שוקלת לבעוט בה אם היא תעשה את זה (לבעוט=לחבק. היי, אני לא עד כדי כך נוראית.)
זה מזכיר לי שהיום מנהלת הפגייה התקשרה לאמא שלי, בקשר לאיזשהם צילומים שמתרחשים מחר, הדבר הראשון ששמעתי אותה אומרת לאמא שלי, כשהלכתי לפקסס משהו:"זאת חתיכת סגירת מעגל בשביל תקראו לזה איך שבא לכם, ואני כל-כך שמחה שהיא הגיעה אלינו."
את ההמשך כבר שמעתי מהבית מאמא, וזה היה מצחיק בטירוף.אבל לא מצחיק כמו הסיפור על אחיו של דביר, בניה, שאשכרה אמר לאמא שלו:"הוא תינוק נחמד, ואנחנו יכולים להמשיך לבקר אותו כאן." בתגובה לכך שדביר הגיע היום הביתה. ומעתה והלאה ישן איתם כל-יום בבית.

הצחיק אותי, בניה, וראיתי תמונה שלו, הוא מתוק, ודומה לבן דודי- D.
***
כל הקטע הזה מזכיר לי שממש בוער בי החשק להביא כמה סרטונים לפגייה, או לפחות לראות כמה שיש לי בבית.
היה לי המון מה לכתוב, אבל אני אסתפק רק בזה, כדי לשבח את דביר הקטן, שעבר כברת דרך ארוכה והגיע היום למשפחה שכל-כך חיכתה לו :)

מצאתי תמונה שצילמתי בחצר של סבא וסבתא, לפני שנה וחצי. היא עדיין מדהימה אותי.
שיהיה לכולנו שבוע שקט וקסום.