אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

כשתום לא אוכלת, אני מנסה לעודד אותה.
כשתום לא אוכלת, היא נרדמת.
כשתום לא  אוכלת, כמעט שלושת-רבעי מהמנה שלה מושלמת בזונדה.
כשתום לא אוכלת, תום עקשנית וסוגרת את הפה שלה חזק.
כשתום לא אכלה אפילו רבע מהמנה שלה, אמא שלה בכתה בכי תמרורים.
-
תום אכלה חמישה סיסי בסה"כ בהאכלה של תשע ביום חמישי. ואמא שלה נשברה. ישבתי לידה, באותה מדברת עם גיסתה ואומרת לי בצחוק, למה אני מציצה לה בהודעות.

חמש דקות לאחר מכן, היא דמעה. דמעות של ממש. חיבקתי אותה וניסיתי למצוא את המילים כדי לעודד אותה, אבל לא הצלחתי. אמהות אחרות "תפסו" את מקומי, אמהות שחוות את אותו הדבר בדיוק כמוה, הן דיברו איתה, חיבקו אותה ולקחו אותה לאכול, כדי שתתחזק מעט ותתפק - לא ליד תום.

אתמול בלילה, נשארתי ערה עד מאוחר, גם כי היה קר מאוד בחדר וחיכיתי שהמזגן יילדק ויחמם אותו מעט, וגם כי שתי אחיותי הלכו לישון ונשארתי לבד עם אמא, כי אבא לא היה בבית באותה השבת.
מסתבר שהפרעות האכילה של אחותי התאומה ושלי לא היו רק בגילאי הינקות והילדות, כי אני זוכרת אותם נפסקות בגיל שמונה לערך.
אמא סיפרה לי שהאוכל היה התסכול הכי גדול שלה, והיא הייתה בוכה המון. היינו עקשניות, ומסרבות לאכול אחרי שחזרנו לבית החולים לעוד שלושה חודשים. אני הייתי הכי בעייתית, סוגרת פה, מסרבת לאכול, מקבלת רק זונדה, וזה היה סיוט - כי הזונדה הייתה מציקה לי ממש  (לפי הסיפורים) כי מי יכול לאכול עם צינור שמציק לו בגרון, מחכך את מיתרי הקול שלו ושורט אותם?

היום, כשאכלתי את ארוחת השבת, חשבתי שוב על תום. אני מקווה מאוד שהיא אכלה טוב, כי אני באמת לא מעוניינת לראות את אמא שלה בוכה מחר, למקרה שהיא שוב תאכל רק חמישה סיסי מהמנה.

נ.ב. בעיקרון, השבוע לא הלך כמו שציפית. רבתי פיצוצים עם המנהלת שלי במק והשלמתי איתה. בת השירות השנייה שוב לא הגיעה יומיים בגלל כאב בטן מאוד מוזר וגרמה לאחות האחראית להתעצבן עליה (שוב) החתונה שהייתה ביום רביעי הייתה כל-כך מיותרת, המשמרת בחמישי הייתה זוועת עולם בגלל מה שקרה. בשישי השלמנו, אבל האווירה הייתה עדיין לא-כיפית בשבילי.
בשבת בערב אמא החליטה לשפוך את כל הזעם שיש לה על אבא, בגלל הריב הענק שהיה להם בבוקר. אני לא אפרט מה הם אמרו, כי זה ממש לא נוח לי, אבל זה פשוט עבר כל גבול.
השיחה איתה (לפני שאחיותיי התעוררו מצמא וישבו איתנו עד רבע לשתיים-עשרה) ממש נתנה לי כיוון חדש והחלטה שאולי אני צריכה להישאר בפגייה ולא לצאת ולהיות בתקן-דירה.
השבוע היה מבלבל, וכמובן הקטע עם תום ביום חמישי בבוקר, ששבר את אמא שלה ואותי ביחד.
אבל תום היא עניין אחר.