היי לך. שוב את? לא דיברנו כבר? מתישהו? במאה הקודמת? טעות בידייך, יקירה, זה היה בדיוק לפני שנה וחודשיים, אם את רוצה לדייק, יומיים לפני הבגרות במתמטיקה, שאגב בה, קיבלת ציון דווקא לא רע, אבל אני שמחה על זה שהסכמת לשפר אותה. תודה, אבל.. למה שוב? כאילו, עשיתי משהו לא טוב? לא ולא יקירתי, ושלא תעזי לחשוב ככה. את עושה דברים ממש טובים, פשוט יש לך כמה פקשושים בדרך. אבל את כולך מלאה בכוונות טובות.. אז אני לא מבינה, למה את צריכה לדבר איתי שוב? כי אני מרגישה שהתקופה האחרונה עשתה ולא עשתה לך טוב. את חיה בלה-לה לנד שצריך להוציא אותך משם מהר, ודווקא כל השיחות עם האחרים, לפי דעתי, עושות לך יותר רע, מאשר לעזור לך. כמו מה? כמו ניסיון השיחות עם R, שהתפוצצה עלייך בסוף, מסיבה די מוצדקת, יש לציין. כמו השיחות ש-I הייתה עושה לך, מסבירה לך שוב ושוב שאת לא צריכה להתערב בכל דבר, וכמו השיחות עם M, שאת כל-כך אוהבת, ונראה שלה את הכי מקשיבה. זה המון שיחות... בפרק זמן מאוד קצר, את לא חושבת? אני די מסכימה איתך.. אז תראי, את איתי? את קשובה לי? תמיד. אז תראי.. זה מה שנעשה... נעשה מה? אני חושבת.. את חושבת יותר מדי, זה לא טוב, פשוט תגידי את הדבר הראשון שעולה לך לראש.. זה מה שנעשה.. דמייני לך מצב, שבו היית יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, להסתכל על מה שעשית במצבים קודמים ולנתח אותם, יש מקרה ספציפי אחד שהיית בוחרת? אממ.. לא, כי היו כל-כך הרבה, גם קטנים וגם גדולים.. אז אני לא חושבת שאני יכולה להצביע על אחד שבאמת שינה אותי. גם לא כזה משנה שעברה? אחותי, את מלאה.. וזה גם קצת גורם לעצבים.. אוקיי, סליחה.. בואי נעבור נושא. את עכשיו בתקופת פסיכומטרי, לא?
וקשה לך? אפשר להניח שאת קוראת אותי כמו כפפה ליד. את מספיקה יפה את החומר, נכון? את סוטה למקומות אחרים, תתמקדי בעיקר. נניח שהיית יכולה לקפוץ חודשיים קדימה, ל-16/9, עשרה או אחד-עשרה ימים אחרי הםסיכומטרי. מה את חושבת שהיית עושה אז? ותעני לי בכנות את כל הדברים שאת רוצה לעשות, לשפר וכו.. הייתי עושה ככה: -עובדת הכי טוב שאני יכולה בגן. -נפגשת עם חברות -עובדת במקדונלדס בצורה הכי טובה שאני יכולה -ממשיכה לקרוא ספרים בעברית ובאנגלית - לעומק ומנצלת את יום החופשה שלי הכי טוב שאפשר. מעולה, זה כבר כמה דברים טובים שאת עושה. גם בשביל עצמך, בעצם.. בעיקר בשביל עצמך. עכשיו, בואי ניקח את הדבר הכי קרוב שיש לנו.. את חוזרת לעבוד מחר במקדונלדס, נכון? אכן כן. אחרי שלושה שבועות שלא עבדתי.. אחרי שלושה שבועות, שבהן הטענת מצברים, צברת כוח, השקעת את כל-כולך בפסיכומטרי ונחת.. את מבינה שההתנהלות שלך לא הייתה נכונה כל-כך, מה היית רוצה לשנות בה? שאלה קשה את שואלת פה.. אני תמיד יכולה לייעץ לך, אבל בלי חבר טלפוני! אני רוצה לשנות את ההתנהלות שלי עם העובדים, לא "להפלות" ביניהם ולהתנהג לכל אחד מהם בצורה שווה. אני רוצה להמשיך לעבוד בצורה הכי טובה שיש, ולהוביל את הסניף למקום טוב, שבו לי יהיה טוב ואני אדע שטוב לי. מקדונלדס הוא הבית שלי כבר שלוש שנים,וזאת הפעם הראשונה שאני לא מרגישה כמו בבית. שאני מרגישה תלושה, לא במקום שלי, איכשהו אני מרגישה איבוד כיוון. יופי, אז תלכי ותעשי את המשמרת המסכנה של שלוש השעות האלה בצורה הכי טובה שאת יכולה לעשות. תעבדי, תשקיעי, תספרי כמו שצריך.. אני תמיד סופרת כמו שצריך, זה המחשב! עכשיו את סתם מחפשת אשמים, יקירה, פעם אחת תכירי בטעויות שלך בעצמך.. תעמדי לצד ההחלטות שלי ותחשבי פעמיים לפני מה שאת עושה.. בין בעבודה, ובין בכל מקום אחר שאת נמצאת בו. אני יכולה "להשליך" את זה לעוד דברים שקורים לי בחיים? את בהחלט יכולה, וזה גם רצוי. טוב.. סבבה, אני יכולה לפתוח בנאום קורע לב? את תמיד מזומנת ;) אלא אם כן את מבטיחה שאני לא אבכה. לא מבטיחה! את הרי מכירה אותי, לא? :)
עברת חודש די קשה, מאז שהתחלת את הפסיכומטרי. לא מצאת את עצמך, חשבת שכולם נגדך ולא הבנת מה רוצים ממך כשלא עשית דברים לא בסדר, כי פשוט לא הסכמת להודות בטעויות שלך. אני רוצה להגיד לך שזה בסדר. זה בסדר לעשות טעויות, זה בסדר לבכות, להתפרק, לנסות להילחם על שלך, לעמוד לצד ההחלטות שלך.. ומצד שני, זה גם בסדר ואף מעולה לשמוח, לצחוק, להתחבר, לתקשר ולאהוב.. את רק צריכה לעשות את במידה, ובצורה הכי טובה שאפשר. איבדת את עצמך בתקופה האחרונה.. אני חושבת שבכית יותר משצחקת, היית שקטה יותר משדיברת.. ואנשים לא הבינו מה קורה לך.. לאן נעמלת? באיזה חור התחבאת? וממי? מאנשים? מפחד? מעצמך?!
אני גם רוצה שתדעי שאת בסדר, ושלא קרה לך כלום. לקחת הפסקה, נרגעת, הטענת מצברים והכי חשוב, למדת.. אמנם עשית עוד איזשהי שטות ביום רביעי האחרון, אבל התנצלת, ונראה מה יהיה מחר.. אבל גם למדת להכיר בטעות שלך ולהתנצל עליה. וזה מעולה ובסדר גמור. זה טוב ובסדר (תסלחי לי על רצף הבסדר.. אני פשוט לא מצליחה למצוא מילה יותר טובנ..) לאהוב ולא לאהוב, להיות בערבוב של רגשות, לצחוק ולבכות, להתחבר ולהבין שיש מצב שהחברות הזאת היא לא בשבילך.. כי הצד השני לא רוצה, כי אולי גם את לא רוצה.. את בשלב שבו את חוקרת, לומדת, עושה ניסוי וטעייה, ויש אנשים שלא מבינים את זה, ויש כאלה שכן. יש כאלה שנותנים לך את המקום הזה, לעשות טעויות ואז מאירים את פנייך ומסבירים לך איפה היית אל בסדר, ויש כאלה שמשחררים ונותנים לך להתמודד עם זה לבד. יש כאלה שגם לא יסכימו עם רוב הדברים שתעשי, ויעירו לך על זה, וכמו שאני מכירה אותך, את עלולה להיפגע, ואפילו לבכות.. והיי, גם זה בסדר! תזכרי שהם רק נותנים לך ביקורת, ובתוך תוכם הם אוהבים אותך, ולא רוצים ברעתך..
את כבר בת 19 וחצי, את בגיל שאת צריכה להתחיל להתאפס על עצמך, להבין מי את ומה את רוצה מעצמך, ולהתחיל להבין מה את עושה לא בסדר, לא לחכות למישהו אחר שיעשה את זה במקומך, כי יש מצב ששנה הבאה זה לא יקרה.. אל תחכי למישהו אחר שיבוא ויאיר את עינייך, תעשי טעויות, תתקני ואל תתני לזה להפיל אותך לקרשים.. תסתכלי על זה כעוד מכשול קטן בדרך לזהות עצמית. למי שאת ולמה שאת רוצה להיות.. תעשי לי טובה, קחי את עצמך בידיים ותשקיעי! תשקיעי בפסיכומטרי, בעבודה, בבניית קשרים עם עמיתים לעבודה, בהתנהלות נכון מחדש, ותשקיעי בעצמך. כן, גם לך מגיעה השקעה. תמשיכי לטפח את עצמך, וללבוש שמלות "הורסות" כפי שהאחיות אוהבות להגיד לך מדי פעם כשאת מחליטה פתאום שבא לך להיראות טוב. תעשי עם עצמך חשבון נפש, תלמדי, תצחקי, תשתפי, תטעי, תלמדי מהטעויות ואל תתני לזה להפיל אותך. והכי חשוב: תעריכי את עצמך! תעלי את ההערכה העצמית שלך ואת הביטחון העצמי שלך, כי לדעתי זה הדבר שגורם לך להכי הרבה נפילות, עצם העובדה שאת לא מאמינה בעצך.
אני חוזרת על המשפט שאמרתי לך לפני שנה וחודשיים, כי הוא נכון גם היום. לא חושבת שאני צריכה להגיד לך, כמה אני אוהבת אותך.
עריכה:(18/07/16)
הייתה חזרה חלקה, אפילו זכיתי לתשואות מצד כמה עובדים. מנהלת הסניף שיבחה אותי על סגירת הדיינינג אבל אני יודעת שהסגירה האחורית לא הייתה טובה.
ב"ה הכל בסדר! פגשתי חברה אתמול באוטובוס והתחלתי את השבוע בטוב :) שירבו שבועות וימים כאלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם