אם ציינתי שהפסיכומטרי מוציא ממני דברים די טובים, היום הוא הוציא את הרעים שבהם. את הבכי בגלל אי הצלחה (למרות שזה באמת מגיע לי), את קינוחי האף התכופים בעקבות הבכי, וגם את ההסבר המפורט של אמא שלי ושל אחותי הגדולה, ששבוע לפני מבחן האמצע אשכרה גרמו לי לעשות את מה שאמרתי שאני אעשה ולא עשיתי.. אתעכב על המשוב שהמורה נתן לי במפגש אמצע א'.
לא עשיתי את זה מהסיבה שחשבתי שאני צריכה רק לקרוא את זה, ולא רק ליישם (עצלנית, בקיצר..) אבל היום.. לפני ואחרי הפיצה שאכלתי בערב, ישבתי לעשות את זה, ועם קצת קריאה מעמיקה והבנה של מה צריך לעשות, הצלחתי לפתור את רטב הבעיות במקבץ הראשון שבניתי. (פייר, נעזרתי באמא כדי שתסביר לי את השאלה.. כי באמת לא הבנתי אותה..)
כנראה שעד עכשיו לא הבנתי את המשמעות שיש ליסוד החומר, ואת העזרה שאני צריכה לקבל אבל פשוט מסרבת לקבל. עצם העובדה שהתנהגתי היום כמו ילדה קטנה, משקפת לי את העובדה שקשה לי להתמודד עם העובדה שאני צריכה אותה, למרות שאני עדיין מסרבת בתוך-תוכי לקבל אותה בתוקף.
אגב, חזרתי לקחת ריטלין, אם כבר נכנסתי לקטע הזה של העזרה. לקחתי כבר שני שיעורים, ושני ימים שלמדתי, למדתי יותר טוב אתמות והיום היה פשוט סיוט, הפרקים הלכו לי גרוע בטירוף, אולי בגלל שפעם הראשונה מאס שהתחלתי להזין את התשובות, החלטתי לא לשקר לעצמי, נתתי לאחותי הגדולה להזין לי את התשובות וחטםתי בום ענק לפרצוף. אחרי שני פרקים איבדתי את זה, ואחרי הפרק השלישי איבדתי את זה עוד יותר. בכיתי בטירוף, כאילו הודיעו לי עכשיו שמישהו מת.. לא הייתה לזה סיבה ממשית, כמו שהיא אמרה, את לא באמת יכולה לצפות לציונים כאלה גבוהים כשלא עשית כלום ממה שהוא כתב לך במשוב. אמא הכריחה אותי להדפיס אותו, ואז ישבה איתי(ליתר דיוק, אני נמרחתי על הרצפה {שוב} עם בכי קטח וכאבי וסת מטורפים, אמא שלי בכלל ישבה על הספה) על מה שאני צריכה ולא צריכה לעשות. הקשבתי לה, אחרי ששטםתי פנים; הדפסתי שלושה מקבצים (שניים וחצי.. למדקדקים שבינינו [אני]) וישבתי על אחד מהם, עד שכבר הבנתי שאין לי ראש לזה, ומחר אני אקח את זה ואפתור לפני השיעור..
ופינת "דברים נלמדים":
*עזרה זה לא רע, זה אפילו טוב.
*זה לא רע לחזוק על דברים שלמדתי כדי שהחומר יישב לי יותר בראש.
*פיצה זה טעים
*אחותי ואמא שלי מהממות
*לא לקבל עזרה זה לחלשים, חצי מהמדינה שלנו מקבלות היום עזרה במיליון ואחד תחומים.
*ריטלין זה אחלה.
*אני סתם עקשנית, ובכיינית, כשאני באמת מאבדת את זה.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם