ביום חמישי האחרון חברה שלי התחתנה, ואחרת התחתנה. שני צירופי המקרים האלה, שקרו באותו היום, גרמו לי לתהות בזה באחת מהפעמים שלמדתי מילים - מה איתי? מתי תורי יגיע? אני מטבעי בן אדם קנאי.. קנאי לפרטיותו באופן קיצוני וכן, גם קצת מקנאה באחרים. וזה מעצבן. ממש מעצבן.
המוח שלי מרוכז כרגע כל-כולו בפסיכומטרי, הבחנה עוד שבועיים. זה עושה לי מן הרגשה מתוקה-מרה עם התהפכות קלה של התרגשות בבטן. הייתי מאוד יעילה היום, עצם העובדה שהמנקה לא הפסיק לשיר שירים בהודית ולקדוח לי בראש עם שואב האבק. התגברתי על זה די בגבוררה :)
עוד שבועיים הבחינה. עוד תשעה ימים אני מתחילה את שנת השירות השנייה שלי. עוד שמונה ימים אני מסיימת את שנת השירות הראשונה שלי. עוד חמישה ימים אני עושה מסיבת פרידה. המתנה העיקרית מוכנה, ואני שמחה שעבדתי עליה עם אמא שלי, למרות שהשעה כבר עקפה את 1:00 בלילה. עוד שלושה ימים סימולציה מספר ג'. עוד יומיים שיעור מספר 2 של המרתון. ומחר? מחר הולך להיות טוב, כמו שהיה היום.
היום? היום היה יום מעל הציפיות, שלא לומר מעולה :)
והנה עוד שיר שנותן לי שקט, בתוך כל הבלבול והכאוס שבלמידה.
"אתה, איש של לילה כשהשמש ישנה לך האור מאיר את העיניים.
איש של לילה, מכוון את התנועה, בחלומות שלי חושפים שיניים.
איך תמיד מחכה לך שתגיד, לילה טוב, לילה טוב.
לילה טוב יפה שלי, אני עוד מעט מגיע לחבק אותך, לחבק אותך, לחבק אותך.
וכשהשמש מלמעלה, זה הזמן שלי, אני אחת כזאת שבוקר בא לי טוב. לא כמו בלילה כשכל ההגנות שבי הולכות לישון, צריכה אותך קרוב
איך תמיד מחכה לך שתגיד לילה טוב, לילה טוב
לילה טוב יפה שלי , אני עוד מעט מגיע לחבק אותך, לחבק אותך, לחבק אותך
אתה, אתה איש של לילה שחוזר אלי כשהשמש ישנה אתה אומר תחכי לי קצת, תחכי לי רגע לפני שאת עוצמת את העיניים. אני ,אחת כזאת של חלומות , הטובים באים לי בימים השאר כבר בלילות , אני לא רוצה לישון, אני לא רוצה לישון ואיך תמיד הוא בא לי.
לילה טוב יפה שלי, אני עוד מעט מגיע לחבק אותך, לחבק אותך, לחבק אותך..." (איש של לילה- רוני דלומי, 2016.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם