אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

ככל שהסוף מתקרב, זה מרגיש יותר מוזר.

מוזרה לי הידיעה שאני עוד שלושה חודשים ושלושה ימים מסיימת שירות.

מוזרה לי הידיעה שאנשים חושבים שיש להם לגיטימציה להעיר לי. (ספויילר: אני בועטת באוויר כשחתולים מגיעים אליי, כי אני מפחדת להישרט. אז היום אישה [מפגרת, יש לציין] אמרה לי (בתגובה לכך שבעטתי באוויר אל מול חתול, שוב, לא בקטע רע. בכלל. אני לא איזה אחת שרוצה לעולל משהו רע לבעלי חיים):מה? כשתגדלי, תרביצי גם לאנשים? תסתמי את הפה שלך ותתקדמי, חתיכת מפגרת. אין לך זכות דיבור במה שאני עושה. ואגב, ההשלכות על המעשים שלי? עליי!! וחוץ מזה, השעה הייתה פאקינג שש וחצי בבוקר, מה את פונה אליי בכלל?)

מוזרה לי הידיעה שאני מתחילה ללמוד בעוד חמישה חודשים, מקצוע שאני אעשה בעתיד, ואני די מתחילה לפקפק בבחירה שלי.(לא שיש לי דרך חזרה, כן?)

מוזרה לי הידיעה שדודה שלי, זאת שאני זוכרת אותה "הרווקה הנצחית"(ואוי ואבוי אם מישהו ידע מזה) הולכת להיות בעז"ה אמא. באוגוסט. עדיין לא נקלט.

מוזרה לי הידיעה שעוד שנייה אני יוצאת ממסגרת, כי בפעם הראשונה מזה 14 שנים אני רוצה חופש. כי מאסתי.

מאסתי בשירות הלאומי שלי., מאסתי בריצות, האכלות, ארויות פעמיים ביום (וגם זה בקושי) השכבות, החלפות טיטולים, חום מטורף, וצוות מקסים שמדי פעם מרים את האף.

מאסתי בעבודה שלי. בהמבורגרים, נאגטס, הגדלות, לקוחות מעצבנים ומקסימים כאחד, חיוכים מאולצים, התעצבנויות(כשצריך), מרחות של ילדים, גלידות ולקוחות קבועים.

מאסתי בעצמי. כי אני שוב מרגישה שאני לא אותה הבחורה, שאני אחרת. יותר מקללת, יותר מתעצבנת, יותר מאוסה, עדיין לא מוכנה לקבל ביקורות בונות אבל יודעת "להחליק" כשצריך, פחות פתוחה, יותר ביישנית. ועוד מלא דברים שמשתוללים לי בראש. אה! כן! 

יותר עייפה.

אני רוצה חופש. מהכל. השבתות לא מספיקות לי.

אני רוצה  לטוס, אבל אין לי לאן ועם מי.

אני רוצה להתרגש, אבל לא מדברים שאני ממציאה לעצמי, אלא מדברים אמיתיים.

אני רוצה לחוות, בדרך האמיתית. 

אני רוצה שקט, אבל אני לא אקבל אותו, כי אני לא כזו.

נראה לי שאני אקח מכאן הפסקה, הרבה דברים טובים ולא טובים עברו עליי כאן, ומדי פעם, כשאני גוללת, אני נזכרת בתקופות יפות, ופחות יפות.

עכשיו אני בתקופה יפה-לא יפה. אז נראה לי שאני אקח הפסקה. ואנסה לסדר את עצמי, להתאים את עצמי לחברה.

להתרגש, לחוות, לצאת בדרך שהייתי עושה פעם.

אמנם לא תכננתי להיפרד, אבל אני אעשה את זה. כי אני די בטוחה שזה הדבר הכי נכון בשבילי כרגע.

נעמתם לי מאוד, נתראה. ❤