לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...


אני עוד פה, ואני סטודנטית. עייפה.

Avatarכינוי:  תקראו לזה, איך שבא לכם

בת: 27




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שינוי מצב רוח מקצה אל הקצה..


מצב הרוח שלי לא משהו, ואני מרגישה את זה מכולם.
במהלך השבוע נתקלתי בכמה וכמה אנשים שאומרים לי:"מה קרה לך? את בסדר? את נראית לי מדוכאת/עצובה..." לאנשים שאני באמת אוהבת, מעריכה ומצליחה להיפתח (רמז:זה לא כל-כך הרבה אנשים)  אני באמת מספרת מה עובר עליי, איך אני מרגישה ומה התחושות שלי.
אני משרתת כבר למעלה משבעה חודשים בפגייה בתל-השומר, שמי שמכיר אותי או קרא את הבלוג שלי, יודע שזאת זכות ענקית בשבילי לחזור למקום שהציל אותי לפני 19 שנים, כשהייתי קטנטנה של שבוע 24, אבל הוא גם יודע שזה מאבק יום-יומי פנימי שלי עם עצמי, רגשות עזים שמתפרצים והמון בכי. ערמות אדירות של בכי.

השבוע נפטרה אצלנו ילדה. אחריי חודשיים וחצי. זאת שנפטרה היא דווקא הגדולה (מבין התאומות) שחשבו שכן תצליח לשרוד, כי אחרי משקל לידה מזערי, היא כמעט עברה את הקילו וקצת גרם.. לקחתי את זה מאוד קשה, ובכיתי ביחד עם מנהלת המחלקה, עם ההורים שצרחו ובכו ועם כמה וכמה אחיות שהזילו "דמעות קטנות."
המזכירה לקחה אותי לחדר השתייה, שזה המקום שבו אני אוכלת-לא אוכלת ארוחת בוקר ופעם ב... אוכלת ארוחת צהריים. היא נתנה לי מים וניסתה להרגיע אותי, לרוע מזלה היא לא הצליחה ויצא שבכיתי במשך כמעט חצי-שעה רצוף.
באותו היום, נקבעה לי סיירת במכון להתפתחות הילד, שזה המקום הראשוני שרציתי להתקבל אליו כדי לעשות שירות, אבל למרבה הצער, לא צלחתי את המיונים בשנה שעברה.. הלכתי לסיירת, אחרי ששטפתי את הפנ ים והתאפרתי שוב, כדי למחות כל זכר לבכי שלי. היא הייתה ב"ה בסדר. פגשתי שתי חברות ותיקות ועוד כמה ילדים ממש מתוקים וחמודים.

למרות שגם לפני לא היו מפסיקים לשאול אותי אם אני בסדר, מאז המקרה (עברו בסך הכל חמישה ימים..) הלחץ הזה התגבר. השאלה הזאת כבר כמעט חצתה את גבול הטעם הטוב (טוב, אולי בעצם לא..) האחיות אמנם לא עסוקות בלשאול אותי את זה, אולי רק מי שמכירה אותי ובאמת דורשת בשלומי, אבל H, הבחורה ממטבח חלב, שאחראית על הכנת מנות האוכל לילדים, מקפידה לשאול אותי על זה כל פעם שהיא פוגשת אותי. לא משנה אם בדיוק חייכתי ודיברתי בטלפון, או שאני נמצאת בחדר שתייה ומסתלבטת, צוחקתעם המזכירה של מנהלת המחלקה או המזכירה של הפגייה. או שבדיוק השעה שבע וחצי בבוקר של יום ראשון, אני לא מבינה מה אני עושה בפגייה בשעה הזו וגוררת את עצמי לאחת המחלקות..
 
אני לא אוהבת להרגיש מסכנה, ובהתנהלות היום-יומית שלי, אני אדם שמח. בכל אופן, אני משתדלת להיות.
בפוסט שכתבתי קודם, קבעתי לעצמי שתי מטרות, אבל לצערי הרב לא הצלחתי נכון לעכשיו באף אחת מהן.
נכון שתהליך זה דבר שלא קורה ביום אחד, ונכון שהרגל זה דבר שמתפתח בשלושים יום, אבל אני שונאת להרגיש מוזר. מן הרגשה שהלב שלי כבד והבטן שלי מתכווצת לממדים קטנים והגוף שלי מרגיש רע.
אז זאת ההרגשה שלי כרגע.. או שבעצם היא הייתה עד לפני כמה דקות, הכל נעלם בשנייה שהתוודעתי שבת דודה שלי ילדה בת. בדיוק בתאריך המשוער שלה, בשבוע 40, ועצם העובדה שהיא ילדה בת בריאה, שמנמנה (על בטוח) והכל תקין אצלה ב"ה, נותנת לי תקווה שאצל בקטנים האלה הכל יהיה בסדר בבוא מן הימים, בדיוק כמו שאני בסדר עכשיו.

אז זהו, עכשיו הכל בסדר.
והשבוע הזה הולך להשתפר על בטוח, כי אם הכל יהיה תקין, אני אזכה לראות את הקטנה בפסח!!!

שבוע טוב מלא בשורות טובות :)) 
נכתב על ידי תקראו לזה, איך שבא לכם , 9/4/2016 21:42   בקטגוריות אופטימיות היא שם המשחק, המלאכים הקטנים שלי, שירות לאומי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




במשפחה של אמא יש היררכיה מסוימת.

כשאחד (או שניים, תלוי בגיל..)נכנס לבית הספר, מישהו אחר מסיים אותו. אז אני אתחיל, ואולי אז, אני ארדם..

 

אחותי הגדולה (21) - מתחילה ללמוד במכללה באוקטובר.

י׳ (כמעט 19) - נשואה. עשתה שנה שירות לאומי.

אחותי התאומה (18 וחצי) - הקשב המפקד! צבא..

ג׳ (17 וקצת) - כיתה י״ב.

י׳ (כמעט 16) - כיתה י״א.

פ׳ (15 וחצי) - כיתה י׳.

מ׳ (14 וחצי) - כיתה ט׳.

נ׳ (12 וקצת) - כיתה ז׳.

ש׳ (11 וחודש) - כיתה ו׳.

ש׳ (10 וחצי) ו-ע׳ (היום 10. מזל טוב!) - כיתה ה׳. 

צ׳ (9 וחצי) - כיתה ד׳.

ש׳ (7 וקצת) -כיתה ב׳.

ה׳ ו-א׳ הקטנים (6 וקצת) - כיתה א׳!!! :)

ד׳ הקטנצי׳ק (5 וחצי) - גן חובה.

 

ואני? 

אני (18 וחצי) - שירות לאומי.

הדבר הכי מרגש הוא שהקטנים עולים לכיתה א׳ ואני מתחילה שירות לאומי.

בת דודה שלי הרגע סימסה לי שהיא אוהבת אותי ומאחלת לי הצלחה.

אני עייפה, אז אני אלך לישון.

 

הייתי פה,

תקראו לזה איך שבא לכם, גאה לשנות סטטוס לבת שירות לאומי! קול

 

קיבלתי ציוני בגרות. חלקם טובים מאוד. וחלקם פחות.

החלטתי שאני לא ניגשת. גם אם קיבלתי שני ציונים בסביבות ה-60.

אני לא רוצה לשלם להם כסף. אני לא ניגשת.

למרות שאני רוצה לשפר. אבל המגנים שלי טובים. אז זה מתקזז.

סאלמת לשון


(2/9/15)

היו היה היום הראשון בשירות. הייתי שם עד ארבע. ונהניתי מכל רגע.
האחיות באמת זכרו את אמא שלי והתלהבו. ישבתי איתם איזה חצי-שעה בחדר האוכל של הצוות והן הריצו עליי צחוקים.
היה מצחיק וכיף.
מקווה לעוד ימים כאלה (:
בבוקר, פגשתי את החברה הכי טובה שלי. וזה היה תמריץ טוב להתחיל איתו את הבוקר.
מקווה שאפגוש אותה שוב (:

(3/9/15)
היום הייתי עדה ללשחרור שני פגים לבית שלהם.
בן ובת. מתוקים מאוד וקטנים.
אני עצמי שחררתי אותם מהמערכת וטיפלתי בכל תהליך השחרור.
אני מרגכישה מסופקת.
ואנחנו רק ביום השני (:
 
בהצלחה לכולם. בלימודים, בעבודה ובשירות הלואמי והצבאי כאחד לשון 

 



 

 

נכתב על ידי תקראו לזה, איך שבא לכם , 1/9/2015 00:21   בקטגוריות אופטימיות היא שם המשחק, שירות לאומי, אופטימי, אהבה ויחסים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



12,411
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לזה, איך שבא לכם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לזה, איך שבא לכם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)