אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אני יקרה, 

הגעתי למסקנה שמערכת החינוך משקיעה בי. ואם לא בי, אז בכלל בתי הספר, ואם לא בכלל בתי הספר.. טוב, הבנתי את העיקרון של עצמי, לא?!

אני בכלל הגעתי לכאן במטרה אחרת, כדי לספר על שיעור החינוך הכי טוב שחוויתי מעודי בכל ששת שנותיי בבית הספר. נושא השיעור היה שירות לאומי, ירימו עכשיו גבה כל החילונים שעושים צבא. אז כן, אני זאת אני והחלטתי לעשות שירות לאומי ולא צבא. למה? כי יש לי פטור מהצבא מטעמי דת.(וכן לא ייאמר-יחי הדתיים! אל דאגה) אמנם, אני ממש לא פוסלת את הצבא, אבל אני יודעת שלא אוכל לעמוד במסגרת נוקשה זו.

בקיצור סטיתי מהנושא וכעת אחזור אליו. אממ.. איפה הייתי? אה, כן! שיעור החינוך הכי טוב בחיים.

הוא התחיל בשקט מופתי מצד הבנות בכיתה, דבר שהוא די לא אופייני להן. קיבלתי מכתב הנושא את סמל בית ספר, איזה כיף לי!!(לא, לא כיף לי.)

המורה ביקשה לכתוב את השם שלנו על המעטפה, כתבתי אותו בגדול והוספתי סמיילי, זה גרם לי לחייך חיוך קל. לאחר מכן, היא פיזרה בכיתה ערמות של תכונות מסודרות בכרטיסיות קטנות, וביקשה שנסתובב ביניהם ונבחר לעצמנו את המאפיינים הכי בולטים.

הסתובבתי בכיתה והמעטפה הייתה בידי, מחכה בשקט שאכניס אליה פתקים גדולים או קטנים בצבע כתום.

בחרתי תשע תכונות, ואני מונה אותי לעצמי כעת:

1.חרוצה-מטבעי אני בן-אדם חרוץ, לא אוהבת לדחות משימות ומחלקת את זמני באופן שווה.

2.מסוגלת לעבוד בשיתוף פעולה-העבודה פתחה את עיניי וממנה הגעתי למסקנה שאני יכולה לעבוד בשיתוף פעולה ואף ליהנות ממנה, וה די משמח אותי.

3.רגישה-אני בן-אדם רגיש מטבעי, מתחברת לכל אחד באופן הרגשי.(אימא מעידה על כך)

4.עומדת בזמנים-אם יש משהו שאני שונאת-לאחר. אני תמיד עומדת בזמנים, ולא מאחרת לשום מקום (כמעט)

5.סקרנית-זאת התכונה שהכי שלמה איתי. אני בן-אדם סקרן מטבעי, אוהבת לקרוא ולהרחיב את ידיעותיי. אם כי בחלק החברתי, התכונה הזאת היא די חלשה אצלי, אני משתדלת להוריד מכוחה :)

6.אחראית-אין לי מה להגיד על זה, כולם אומרים שאני אחראית, וזהו.

7.מסודרת ומאורגנת-אני לא אוהבת אי-סדר. חוץ מהארון בגדים המבולגן שלי, אני מסודרת מאוד. המחברות לי יכולות להעיד על זה.

8.מאירת פנים-אני מחייכת לכולם ומתנהגת בטבעיות, לא מסוגלת להתמודד עם זה שאני בוכה.

9.מלאת שמחת חיים-אין לי מה להגיד על זה, אני בן-אדם שמח מטבעי, למרות שיש לי תקופות טובות, ופחות טובות. אני משתדלת להיות אופטימית ככל שאפשר :)

היו עוד שתי תכונות שהתלבטתי ביניהם, ואימא אמרה שאני נורא בוגרת בתשובה שלי.

1.מסוגלת לקבל מרות וסמכות-אני מסוגלת לקבל אותה מבחוץ, אבל מבפנים אני מרגישה חרא עם זה, וממש לא שלמה.

2.מסוגלת להתגמש-אני מטבעי בן אדם עקשן-ואימא מעידה על כך, אז במצבים צריך לעמוד מול קבוצה או עם קבוצה, אני בדרך כלל תמיד נגד, נדרש מאמץ והשקה מרובה כדי לשכנע אותי, וכמובן, שלא תמיד אני משלימה עם הבחירה שלי בסוף.

וזהו, זה החיפוש העצמי שלי, גיליתי אותו בכוחות עצמי, בתכונות שיש לי ומתאימות לי, ובע׳ה אני אמצא שירות לאומי תורם ומשמעותי.

אוהבת המון, אני.

נ.ב בסוף זה לא נשלח לטיוטות, הייתי חייבת להוציא את זה. 
אוף, כואבת לי הבטן, ואני מרגישה פחד. הלוואי שזה יעבור.
יורד גשם, ואני בכיתי היום. אירוני שהשמיים בוכים איתי? [אפילו שאני לא באמת בוכה?] 

יש הרבה מצבים בהם אני מתלבטת אם הייתי יותר מדי חושפנית עם מה שאני מפרסמת כאן, או שאני בסדר עם זה.

יש פעמים שאני מבינה שאני די מגזימה, אז אני מוחקת או מעבירה לטיוטות, כך שזכרונות או פוסטים שכתבתי ב05-11/2012 לא נמצאים כאן בכלל, או שהם כתובים במקום אחר, או שאני פשוט זוכרת מה קרה, אז אין טעם לכתוב.

יש מצבים שאני מפרסמת כאן, אבל לא תמיד בלב שלם, כי אני מרגישה שאולי עברתי קצת את גבול הטעם הטוב יחס שלי אליהן, או שבדרך שבה אני רואה את העולם.

בקיצור, הנקודה היא שכבר די הרבה זמן אני כותבת ומוחקת, מחזירה שוב, מנסה לשחזר ושוב מוחקת. לפעמים זה הולך טוב, ולפעמים לא.

כרגע אני במצב כפית, יושבת לי מצונפת בשורה הראשונה בהסעה, הרחק מהבנות של השכבה, שאליהן כבר ממזמן הפסקתי לנסות להתחבר, מוזיקה היסטרית באוזניים, שגורמת לי לשמוע במעומעם את הצחקוקים הדי מוגזמים שלהן, ומתפללת שאגיע הביתה.

מד האחוזים של הסוללה שלי עומד על תשעים כרגע, הודות לרב המקסים שלא אמר לי כלום על זה שפעם ראשונה בחיי הטענתי בשיעור, ובכללי-בכיתה.

אני רק רוצה להגיע הביתה ולישון, לסלק את המחשבות המטרידות האלה ולהתפלל לי בשקט שהטיפול מחר יעבור בסדר.

אימא צחקה עליי אתמול, ואני מרגישה נורא על זה שלא הבנתי אותה. אבל אימא זאת אימא, על אמא שלי אני לא יכולה לכעוס.

היום בבוקר מצאתי את השרשרת הדי אבודה שלי ונזכרתי שאמא הביאה לי אותה לפני שנתיים, בערך סביב יום הולדת 16.

השרשרת היא קוביות, והיא הייתה פעם צמיד שסבתא שלי קנתה לי בהיותי קטנה. (אם בהתחשב בעובדה שהטבעת של אימא שלי הייתה אחלה צמיד פעם)

לקוביה, כמו לקוביה יש שש פאות, וכאן היא מופיעה כפול שתיים. שתי קוביות. שמכתיבות לי את כללי המשחק והחיים,

אלה שאני רוצה די לשנות במצבים מסומים, בידעה ברורה שהגיוני שאני  אצליח לעשות את זה.

שיהיה לכם יום קסום :)

יש לי תחושה של איכס בבטן.

הן רוקדות מהםמ, אבל זה הכניס אותי למחשבות חרדתיות, שפשוט ברחתי משם.

אוף, איך נפטרים מזה?!

האם את אדם עמוס?
בשנתיים האחרונות כן

מאילו כיוונים נופלות עלייך משימות גדולות?
מכיוון בית ספר בעיקר, אני די אחראית על אסיפת האישורים.

וגם מכיוון עצמי, אני די אוהבת עומס מסוג מסוים.

את מצליחה להתמודד איתן? מה את עושה כדי להצליח?
אני מצליחה להתמודד איתן, ברור. ואני חופרת לבנות שיביאו אישורים.

העומס מהכיוון שלי תמיד נוחל הצלחה, וזה כיף לי (:


אילו תחומים את מזניחה כאשר הזמן שלך דחוק?
תחום חברתי, בעיקר. ובכתיבה שלי.

האם הסביבה מתחשבת בך כשיש לך לחץ של מטלות?
הבית ספר לא מתחשב, בהתחשב בעובדה שרוב העומס הוא מבי׳ס.
במקדונלדס מאוד מתחשבים, בייחוד בתקופת בגרויות.

אני משתדלת להתחשב בעצמי, לא תמיד אני מצליחה (;

את עצבנית כשאת צריכה להספיק הרבה?
כן, אני יכולה לאבד כיוון, לאבד את העשתונות ולהתחיל לבכות מלחץ.

איך את מגיבה ברגע של כישלון?
באופן די קשה. אני בוכה, צורחת ומתעצבנת. אני מאוד קיצונית בעניין הזה.

ריבוי המטרות הופך אותך ליותר תוצרתית (פרודקטיבית)?
כן, כי אז עולים לי מיליון ואחת רעיונות בראש, שמפיקות סיפורים די טובים שאני כותבת (:

את אוהבת להיות עמוסה?
יש פעמים, ויש פעמים.
עם עומס בעבודה למדתי להתסדר, והיום אני מאוד משועממת כשאין לי אותו.
עומס בלימודים גורם לי ללחץ וחרדה, אז אני מתכננת את הזמן כדי לא להיות לחוצה

תפסת מרובה לא תפסת?
כן, זה או הכל או כלום.
אם אתה לוקח את זה רחוק מדי- אתה עלול לאבד את כל מה שיש לך. ואף אחד לא רוצה שזה יקרה לו.
"תפסת מרובה לא תפסת - תפסת מועט תפסת" [תלמוד בבלי, מסכת ר"ה]