אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

התחלתי ללמד ביום ראשון.

היה נחמד, מרגש, מלמד ודי נהניתי מהשבוע הזה. שלושה ימים באוניברסיטה ועוד יום אחד בבית החולים. כל יום מסיימת ברבע לחמש. 

קליל, ממש קליל.

"דרך מחשבות אל תוך חלום

לא אל תיסע רחוק לא תמצא אמת בשום מקום אחר

אני איתך היום כמו כל יום

בודד בעולמך אבוא אמצא מקום

אהבה פצועה מלאת ספקות

מטען כבד דחוס עד דק במגירות הלב

חוזר עורב רעב אל אותו מקום

דופק על דלתך שוב משקל היום

בוא קרוב אולי השמש תן לה לעלות איתך היום

לילה טוב נדלק ירח תן לו לאהוב אותך בלי סוף

דמיון עשיר בלתי נמנע

ימים ריקים בלי אמת ברורה בלי כוונה בלב

מושך גבעול ירוק אל תוך הפה

מושך עוד פלח זמן שירפא

בוא קרוב אולי השמש תן לה לעלות איתך היום

לילה טוב נדלק ירח תן לו לאהוב אותך בלי סוף."
(עידן רפאל חביב/כמו כל יום, אוקטובר 2013)

עוד שבוע הלימודים.

בא לי להישאר כאן; אבל מצד שני, אחרי 3 שבועות..

בא לי הביתה.

(15/10/17, 23:11; שעון ארה"ב.)