בקשה אחת קטנה לי אלייך:שהחודש הזה יעבור בטוב, בנקיות, ובאהבה רבה לכל הסובבים אותי.
שאני אחגוג יום-הולדת 18 כמו שצריך, ושאני אשלים עם העובדה שהיא איננה. ואפסיק להיזכר בה יותר מדי.
אני רוצה לזכור אותה, אני רוצה לשמר את זכרה, אני לא מוצאת דרך.
החלטתי, אני רוצה ללכת לבקר בפגיית ׳שיבא׳ תל-השומר. המקום שבו הכל התחיל, המקום שבו היה קשה, אבל הרמתי ראש, נלחמתי, שרדתי. וחזרתי לשם שוב, אחרי 12 שנים בתור בת מצווה.
עכשיו, כשעברו עוד שש שנים, אני רוצה לחזור לשם שוב. אין לי אומץ. אין לי אומץ להרים טלפון ולשאול אם אני רשאית לבוא לבקר, כי אני יודעת ששם הכל מתואם מראש. אין לי גם אומץ(או אולי יש?) לחזור ולהסתכל על הסרטים שאבא צילם, למרות שאני יודעת שאני לא צריכה, בערך..
אני רוצה להצליח בבגרויות, במיוחד במתמטיקה, אנגלית, תנ׳ך ומגמה, עם כל השאר נסתדר איכשהוא.אני רוצה להצליח בקשרים חברתיים, ובמסחנים ומתכונות..
אני רוצה לקבל את האפשרות לעשות את השירות הלאומי שלי במקום שאני רוצה. אני רוצה המון דברים, ואני מוכנה להפוך הרים וגבעות כדי לבשיג את מה שאני רוצה. אני יודעת שזה יהיה קשה, אני מכינה את עצמי לזה שהדבר יקשה עליי מאוד וישאב ממני כוחות עצומים, אבל מן הצד השני, גם ייתן לי כוחות מחודשים, עצומים וגדולים מכפי שהכרתי.
אני ״גדולה מהחיים״, וגם הם, הקטנים האלה גדולים מהחיים.
יופי, אני כאן, מול המסך של האייפון. כותבת ובוכה. מוחקת דמעות ומוחקת טעויות מילים.
הוספתי היום עוד כמה שקלים למשכורת שלי, כדי לקבל אותה בטיו׳ש לאילת ולשמוח, גם בה ולשמוח עם החברות.
אוף, הוא ביטל היום כי הוא חולה, אני עצובה. אני רוצה שהמפגשים האלה יהיו רציפים. שאני אתחיל להזיז את עצמי לקראת השינוי המיוחל..
אני שוב חוזרת ואומרת:השינוי הזה מגיע ממני, מרצון שלי. אני רוצה לעבור אותו, ואני חייבת את עזרתו של י׳ וכמובן את עזרתך, בורא עולם. הרי.. אתה בראת אותי ככה! החלטת על מהלך חיי מתחילתו ועד עכשיו, עד לגיל 18 הנכסף.
פעם חשבתי ש-16 הוא גיל נכסף, טעיתי. אחד הגילאים הנוראיים ביותר שהיו לי בחיים. כל הגילוי הזה עליה, איכס. מגעילה אותי המחשבה על זה, והנה, אני שוב בוכה. שוב הדמעות זורמות לי על הלחיים ואני שוב מוחה אותם, מנגבת את היד בשמיכה וממשיכה לכתוב.
הדמעות שלי מפסיקות לזרום וכרגע אני רוצה דבר אחד-לישון. ואני אעשה את זה.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיר לך תודה.
תודה שאתה איתי בכל צרה וקושי.
תודה שאתה מחזיר את נשמתי כל יום לגופי.
תודה שאתה איתי בשמחה ובאושר.
תודה שאתה מקשיב לי גם אם אני לא בדיוק צדיקת העולם.
ופשוט תודה, שאתה כאן. שהאהובים שלי כאן, שיש לי חברות ומכרים מדהימים שנמצאים איתי בכל עת, שעה ומכירים אותי ואת השגעונות שלי.
פשוט תודה!
אני, שאוהבת אותך המון, ומאחלת לכל הקוראים בישראבלוג, חודש לועזי טוב ושמח, חורף בריא, אושר ושמחה לרוב :)
עריכה[11 בבוקר]: החלטתי להתחיל להיות פחות עצלנית לגבי הכלים והכביסה. לעשות את הכלים ישר בסיום הארוחה ולתלות את הכביסה ישר כשהמכונה נסיימת לכבס. אני מקווה שאני אעמוד בזה, נמאס לי שאימא ואבא אומרים שאני לא עוזרת בבית. אז הפעלתי מכונה
שלום לך מלך-העולם, מה שלומך הבוקר? או שמא אני צריכה לכתוב, צהריים? האם תוכל להראות לי את פניך? מובן שלא! הרי אין לך דמות הגוף ואין לך גוף. אך, אני עדיין מאמינה בך בלב שלם ואוהבת אותך מאוד. אני מצטערת על זה שהפסקתי לעשות איתצך את השיחה היומי. שם, בחדר, בלילה,במיטה ובחושך מוחלט עם קצת אור מסתנן, כי יש בי עדיין מעט פחד מהחושך. כן,אני לא מתביישת להגיד שלי, אני, עבדתך הנאמנה, יש פחד מחושך. אמנם לא כזה גדול. אבל גם לנערה בת 18 מותר לפחד. כן, גם לי מותר לפחד ולכל אחד.
שיעורי מחשבת-ישראל גורמים לי לשאול את עצמי המון שאלות. מי אני? מה אני? ומה היחס שלי לקיום אלוקים בעולם? כיאה לנערה דתייה, מאז ומעולם חונכתי במסגרת הדתית. גן, בית ספר, חט"ב ותיכון [אולפנה]. אני חושבת שהפילה הראשונה שלי בתחום הדתי הייתה לפני שנתיים, קצת לפני יום-הולדת 16. יכול להיות שבאיזשהו מקום הבנתי שזה לא בשבילי, אבל לא טרחתי להתעמק בזה יותר מדי. השנה, היו כמה פעמים שחיללתי שבת, כמובן שההורים גילו את זה ולא אמרו לי כלום. באיזשהו שלב זה התאזן והופסק לחלוטין. ביום רביעי התחללתי ללמוד למחשבת ישראל, ודי התעוררו בי שאלות. אני לא יודעת אם זהו המקום לשתף אותם, מאחר שאני מנסה למצוא שליחים שלך כדי שיעזרו לי בפתרון בעיותיי. אם זה אימא, חברה טובה והמורה שלי למחשבת, הרב - . בקיצור ולעניין, הלמידה למחשבת החדירה בי מחשבה, ובתכ'לס, הכל עניין של פילוסופיה. אני אף פעם לא אהבתי פילוסופיה, אחותי התאומה מאוד מאוד אוהבת פילוסופיה, אבל משום מה [וזה ממש נכון לגביה], היא לא ממש אוהבת לשבת ללמוד, חיה תחת לחץ, לומדת רק כשיש לחץ. ובדבר הזה אנו שונות, כמו שאר הדברים בהן אנו שונות. סיימתי ללמוד את הלמידה הראשונית למחשבת ויש גם מבחן בתנ"ך בדרך, אני מאמינה שבעזרתך אני אספיק הכל. - אתמול כתבתי שיר. סליחה, חיברתי שיר. אתה בוודאי יודע על מי חיברתי אותו ומאיזה מניע. ראוי לציין, שרוב הדברים שאני כותבת מונעים על ידי משהו, כמו כל דבר שאנשים מונעים בו. אני שמחה שלדעתך אני לא כותבת או שולחת לך שטויות, אבל... אבל... עזוב, כל עוד בעינייך זה לא שטויות, לא באמת משנה מה אומרים אחרים, לא? אני חושבת שכן, אני מאמינה בלב שלם שכן, ואני יודעת במום אחר שהתשובה היא כן. רציתי לראות אמול סרט, ולמרות שחזרתי מהעבודה בשמונה, פרשתי מהסרט ההוא בשעה אחת-עשרה וחצי. הייתי עייפה, מלא לעשות כלום. או מלעבוד, ני לא יודעת. אני חולה, כבר ארבעה וחצי ימים, וזה לא כיף לי. אני מתגעגעת לעבודה, אני מתגעגעת לשיעורי סוציולוגיה, למרות שנרדמתי למורה בשיעור... אני מתגעגעגת להכל. נכון, יש כאלה שיאמרו ששגרה זה מדכא. ויצא לי לא פעם לבכות על זה, אבל הבנתי דבר אחד-אם אין לך שגרה אתה מסוגל למות משעמום. בקיצור 2, אני שוקת אם להעלאות את השיר הזה לפה. כי מצד אחד, זה יותר מדי אישי. מצד שני, אני בןן-אדם קטן שמחפש תשומת לב.
שלך בנאמנות, ואהבה רבה, אני.
נ.ב. יש לי חשק עז לשבור את הכלים ולעשזוב הכל, פאק איט, נמאס לי. נ.ב.ב שבת שלום לכולם.
קשה לי להאמין שאריק איינשטיין התסלק מעולמו טרם עת, ב-26/11/2013.
והנה אני, נמצאת כאן לפניכם, ומביאה את השירים הכי אהובים עליי שלך אריק איינשטיין.
1. יש בי אהבה/אריק איינשטיין. אני חושבת שזה די ברור, זה שיר מדהים, שנכתב ע"י בן-אדן מדהים אחד, לאחר. וזה ללא ספק האהוב עליי ביותר.
2. עוף גוזל/אריק איינשטיין. אני זוכרת את עצמי, בתור פעוטה רואה "רגע עם דודלי" ו-"הבית של פיסטוק" בכיכובו של ספי ריבלין [שנפטר אף הוא אשתקד], אך אני לא בטוחה שראיתי "כמו גדולים" ו-"כמו גדולים 2", הילדים שלי יראו את זה, בע"ה.
3. אני ואתה נשנה את העולם/אריק איינשטיין. שינוי זה דבר גדול בחיים, ומ"כנפיים של קרמבו" למדתי שאפשר לשנות עולם של ילד בעל מחוגבלות בשעה וחצי אחת קסומה. :) ואני בעצמי עוברת שינוי בשנה האחרונה, שנה שעברה זה היה עם הפסיכולוגית שלי, והשנה זה עם פסיכותרפיסט ומומחה לבעיות חברתיות. ולהגיד על זה מילה? זאת לא בושה לעבור שינו!
4.י ומן מסע/אריק איינשטיין ואביב גפן. שיר שלא הפסקתי לשמוע במהלך המסע לפולין של אחותי, למרות שלא יצאתי. חיבר אותי ברמות היסטריות למה שקרה שם, בכיתי ברמות היסטוריות כששמעי אותו ביום שהיא ביקרה באוושויץ.
5.חוזרים הביתה/אריק איינשטיין ושלמה ארצי.
שיר שליווה אותי כל מהלך החופשה שלי בברצלונה בקיץ האחרון, שמעתי אותו בדיוק כשהמטוס נחת. אני חושבת שגם כאן בכיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
