אני שונאת את התקופות האלה שהחיים מפסיקים לזרום והכל מרגיש תקוע.
מהרגע שנכנסתי לסדיר בצבא,הכל נעצר.
והחלק הגרוע שאני מרגישה שחזרתי אחורה שוב לימים של דימוי עצמי נמוך של בילבול וחוסר ביטחון.
אני מנסה להאחז בזכרונות טובים אבל הראש שלי כל כך ריק.
אני רוצה לחזור לאותם ימים להכיר אנשים,עומס רגשי,כשסף הגירוי שלי מגיע לקצה.
כולם אומרים לי לנתק איתו קשר,הסקס במילא לא כזה טוב,אבל אני לא מסוגלת לחתוך אם כי מרגישים את הסוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
snowflake*