בוקר חדש

אני חושבת שבגרות זה בטח כל המחשבות העמוקות שעלו לי אי פעם בראש אחרי שקראתי ספר טוב או סתם, וגם כל ההחלטות הטובות שקיבלת עלי אחרי שיחה חשובה או מישהו מדהים שהכרתי או סתם שמעתי עליו, אפילו דמות מסרט שמתחשק לי להיות כמותה. ולהיות בוגר זה לחשוב כל הזמן רק ממחשבות כאלה ולהשתדל כל הזמן לעשות רק מעשים כאלה ולא מייד לרצות לשבור את כל הכלים כשמשהו מעצבן אותי ולא לבכות או לשנוא ישר בגלל דברים מטומטמים. אבל בסך הכול הרבה מבוגרים שאני מכירה לא בדיוק כדאי שישמשו מופת לשום דבר והם גם לא עמוקים או טובים במיוחד, רק חלק מהם והם בטח היו כאלה כבר כשהיו קטנים. אז למה להם מותר לפתוח חשבון בנק ולשכור דירה אם יש להם מספיק כסף ולעבוד במה שהם רוצים אם הם מספיק טובים והם לא צריכים להביא אישור הורים על כל צעד שלישי מתוך שניים שהם עושים?

יש את האפשרות של פרוייקט הילה ואז ישלי המון עצמאות וגם זמן פנויי למה שאני רוצה, בעיקר לעבודה אם אני אמצא אחת כזאת שתהיה טובה, אבל אז לא יהיה לי איפה לגור חוץ מבבית וגם הבגרויות שלי לא יהיו משו טובות, גם בגלל השם של הבצפר וגם כי אקסטרני זה כנראה פחות נחשב וגם כי יהיה לי קשה לסיים שם בגרות כמו שצריך ועם 5 יחידות בכל מה שאני יכולה כי לא תהיה אוירה של ללמוד ואולי לא להכול יהיו מורים ובכלל הם לא כ"כ רגילים להגיש תלמידים רגילים עד טובים, אלא בעיקר כאלה שנושרים, ו..אוך.

ויש את בויאר שזה בצפר טוב לימודית וכללית ואפילו ייש פנימיה, רק ששם אני משו כמו אהיה סגורה כל החיים חוצמכל סופשבוע שני, שזה די פותר את בעיית המגורים רק שאז אני בקושי אוכל לעבוד וזה עלול ליצור בעיות כי אני שונאת לבקש כסף ממההורים וזה גם לא שיש להם יותר מידי לתת לי, וגם אם אני ארצה ליסוע לסופי שבוע ולהיות עצמאית כמו שעד עכשיו הייתי, זה לא כלכך יעבוד.

מתסכללל אותי שאני לא באמת יכולה להיות עצמאית לפני 18 ולא משנה כמה אני אשתדל, לא יכולה לשכר דירה או לעבוד בעבודה של ממש, לא יכולה ללכת לבית ספר אחר בלי שהם יתעקשו לדבר עם ההורים. אני לא הכי בעולם בוגרת, בסדר, אבל גם לא הרבה פחות הרבה מבוגרים. תפסיקו כבר להרגיש כלכך גדולים וחכמים ולהגיד לי שאני לא יכולה להסתדר לבד, כי פאק, להסתדר אני דווקא יכולה, רק עם כל ההגבלות שלכם אני לא.

יש את הקטע הזה שנגיד מישהו ממש קרוב אליך יחסית ואז הוא כבר מרגיש איתך בנח ולא חייב להיות נחמד או מרגיש צורך לעשות איזשהו מאמץ בקשר אליך, כי אתה רגיל בשבילו, ואז נגיד אתם ביחד עם עוד אנשים, והם פחות קרובים או סתם מכירים פחות זמן, אז אליהם הוא כן מרגיש צורך להתייחס ממש יפה ולהתאמץ וכאלה, ואתה סתם, וזה אפילו לא נורא אם הוא לא יהיה נחמד, אבל למה נראלך שאתה לא חשוב לו, בטח שכן, אתם אפילו יותר קרובים מהאחרים. אז זה ממש מעצבן אותי, בכלמקרה. זאתומרת אני יודעת שגם אני עושה אתזה, אבל, זה מרגיש רע :O הלוואי שזה לא היה ככה, הלוואי שהייתי יכולה לשלוט בזה גם בקשר אליי וגם ב, נו, לעשות שעם אחרים זה לא יהיה. בלע.

מחרפן אותי שקשה לי לגרום לאנשים לחבב אותי או שאנחנו מפסיקים להסתדר באיזשהו שלב, אני לא יודעת איזה מהם יותר. וזה נתחיל להישמע מטומטם כשכולם אומרים אתזה, אבל.. אני קנאית נורא.

ואתם יודעים מה אני הכי שונאת? שזה מרגיש כאילו אני לא חיה בכלל, כי מה כבר אני עושה, אפילו לא לומדת, רק שעה-שעתיים לפני בגרויות, ואני רק קצת עובדת וקצת קוראת וקצת כותבת ודי רואה סרטים והרבה מדברת עם אנשים על שטויות ורב הזמן אפילו לא מתעניינת בזה תוךכדי אפילו בכלל, ואינלי מה להגיד כמעט אף פעם חוץ מהערות טיפשיות על מה שאחרים אומרים וקצת "היא אמרה לי-הוא סיפר לי-פעם ראיתי מישהו ש", לא שום דבר מעניין שקרה לי או שאני עושה, ואינלי שום דבר חדש או מעניין חוץ מלחיות בתוך דברים לא אמיתיים, כמו סרטים וסדרות וכתיבה של אחרים או שלי. ויש גם קצת את לצחוק, זה אני אוהבת ולא אכפת לי אפילו על דברים טיפשיים, אבל כמה כבר יש וכמה זה בכלל שווה, זה כבר נהיה סתם מתוך הרגל. ו..הרבה אני נוסעת וזהו, הדבר הכי מעניין שעשיתי בזמן האחרון אני חושבת זה לתפוס טרמפים, ואפילו לא היו לי כמעט טרמפים מגניבים כי אני בערך רק נוסעת על ציר מצפה-ירושלים-רחובות. אני רוצה שיהיה לי משהו שבאמת שווה את זה ולא רק דברים קטנים שלפעמים עושים לי להיות הכי מאושרת בעולם וזה רגעים מושלמים ולפעמים או אפילו הרבה לפעמים עושים רע, אני רוצה משהו מעניין ושיהיה שווה לחיות בשבילו כי לבינתיים זה פשוט ריק.. רק ללמוד בשביל העתיד ולעבוד בשביל שיהיה לי כסף לכל מיני מטרות קטנות, בעיקר לדברים שלשאר האנשים יש מימון בשבילם מההורים, וכמובן לבזבז את הזמן בשביל עכשיו אבל זה כבר לא כיפי בכלל אז בשביל מה.

עברה הבגרות בהיסטוריה אז עכשיו נשאר רק לשון, שאני כלכך הולכת לקבל בה בסביבות השישים אבל זו לא הנקודה, הנקודה היא שזה הדבר האחרון השנה ושאחרכך אז בעצם רשמית אני כבר לא לומדת כאן וזה מוזר וקצת מפחיד וקצת עצוב. ורק בשביל הפרוטוקול, לפני שנתיים כשהתחלתי ללמוד כאן באמת התכוונתי להישאר עד הסוף ולצאת עם תואר, ובעצם באתי לכאן במחשבה שאני אמורה להיות חכמה ושבטח אני אצליח או משהו ושאני אצא בסוף וכולם נורא יתרשמו שאני אהיה בת 18 ועם תואר ויקבלו אותי לכל מקום, ו.. ביעקר היה אכפת לי מזה, ונראלי שדי נורא השתניתי. למרות שכנראה שהרבה מזה היה פשוט עצלנות. אני החמישית שעוזבת, זה מבדר קצת כי כשהעיפו את הראשונה בסוכות של שנה שעברה צחקנו על זה שזה יהיה כמו הישרדות ושבואו נהמר על מי תישאר אחרונה, ותכלס זה קצת מתחיל להיראות ככה, למרות שהרב מדברות על לעזוב כי הן לא מסתדרות עם התואר יותר מאשר הביתספר מעיף. ו..אני עדיין לא יודעת איפה אני שנה הבאה. אני פשוט רוצה ש, כאילו, זה יהיה מקום שיהיה לי בו טוב, ושבסוף גם תהיה לי בגרות לא רעה.

פאק אני כלכך שונאת אתזה שעכשיו הנקודתמוצא תהיה הבית. כאילו, יש מקום שבו נמצאים רב הדברים ואליו חוזרים ונמצאים בו רב הזמן, ובשנתיים האחרונות זו הייתה הפנימיה והבית רק נחשב לנסיעה ליומיומיים, לעבוד קצת ולכבס בגדים פעם ב. ועכשיו אני אהיה חייבת להיות שם יותר. וסבתא, אמ, קצת שונאת אותי נראלי. אבל לאנורא, אמור להיות עוד מעט חופש גדול ומלא נסיעות וכמעט לא להיות בבית וכן לעשות דברים וכן להנות, אני מקווה לפחות. הלוואי שהוא יהיה כמו החופש הגדול הקודם *-* כאילו, הוא בטוח לא יהיה כזה, אבל אולי הוא יהיה קרוב או טוב מסוג אחר

יו זה חמוד לא לסיים פוסט בנקודה. אני אוהבת לכתוב דברים בלי לחתום בנקודה, זה מרגיש חשוב כזה, כאילו כבר אינלי זמן לנקודות או שכלכך לא אכפת לי עד שאני לא אטרח לשים. כן נו, לא יותר מידי אינטליגנציה, היא מתאדה עם זמן ויש קיצוצים בתקציב בשביל עוד