אז יוצא שמה שאני מרגישה עכשיו הכי חזקזה להתגעגע
לכל כך המון אנשים
שאין לי כח להתחיל לפרט אפילו.
ואם נסדר גם אותם בצורה הגיונית וננתח את זה, אז לפחות מחצי מהם אני מאוכזבת.
אבל מה אני יכולה לשפוט בכלל, אני הכי מאכזבת.
הכי אני שונאת לשים לב פתאום שההנהגות של שירה, כמו למשל שפת גוף וסגנון דיבור, ממש מזכירים את שלי. כי אנחנו בקושי נמצאות ביחד וזה אומר שפחות ממה שאנחנו מושפעות אחת מהשניה, אנחנו מושפעות מ..התורשה, או הגנים, או איך שלא נקרא לזה. ואז כשאני מנסה לשנות את זה שהשפת גוף שלי קצת מקרינה אי נוחות טיבעית, או עובדת על להשתנות באופן הכללי זה ממש מתסכל אותי, כאילו מן שהכול נקבע עוד בבטן ושמה אני בכלל יכולה לעשות.
אבל האמת שאני יכולה

כינרת היה מדהים. בהרבה חלקים מהזמן. חפירה בהמשך
