כינוי:
בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2010
"אני רוצה לספר ולכתוב ולחשוב את זה, להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה.."
ככה בערך זה מרגיש, בכל הרגעים המדהימים האלה, שפתאום הכול אבל הכול בסדר החום סביל והאנשים כיפיים ואין אף אחד ושומדבר שאני מרגישה איתו לא נוח והדאגות נעלמות ובאלי לחבק את כולם ולצחוק לנצח ופשוט שהכול ישאר כמו שהוא בדיוק, ולהעתיק את הכול את כל התמונת מצב מילה במילה תו בתוו, שכולם יוכלו להבין בדיוק איך זה הרגיש ונראה וכמה טוב זה היה, אני רוצה למלאת מיליוני צנצנות בפיסות אווירה ולשרר אותן בכל פעם שיהיה איזה רגע רע.
שמיים בהירים עד כדי סינוור ושמש שזורחת בכל הכח וההרגשה שלה כשהיא צורבת את העור, כמו לשבת בתוך מפזר חום ענקי, ומים שהם חמימים למעלה וקרירים בתחתית צמוד לחול, אפשר להרגיש כששוכבים ועומדים אחד על השני או כשצוללים עם אבן ביד, והמון גיטרות ונבל אחד ועוד כמה כלי נגינה לא מוכרים, ונגנים שלא ראו מקלחת כבר כמה ימים, בשיער מבולגן ועור שרוף וכולם יושבים יחד על כריות ומזרנים שחצי רטובים ומזייפים בקולי קולות, ומישהי שחותכת חוטים באולר קהה כי אין מספריים ולולו (לַאוּלַאוּ) שמתלפף לאט על שיער בהיר ורך, ובת שירות בלבוש חסוד ביחד עם רב ארוך זקן שמנסים לדובב לשיחה על חשיבות עם ישראל בין הגויים, ופסטה לא מבושלת מספיק ומתובלת בשאריות מלח וחול שכולם בולעים ברעבתנות למרות הכאב בטן שיהיה להם אחרי, ואז שוב למים וקרבות ויריקות והטבעות ושוב להתייבש בשמש בתוך שניות ולחפוףאת הראש באיזה כיור והחליף את הבגדים המלאים בחול בשביל להרגיש נקיים רק לכמה דקות, והנסיעות הארוכות והבטחות לאלוהים בתמורה לטרמפים טובים עם הרבה מוזיקה ומזגן ושיחות הכרות בכמויות שלא נספרות, ולהידהם בכל פעם מחדש כמה טיבעי לכולם שהמשטרה באה לעשות חיפוש ואיך הם יודעים בדיוק מה לעשות ולהגיד ואיך שאחר כך במקום להתבייש או להסתיר הם מתפארים, ולהתפעל מהיחס של אנשים אל החברים שלהם כשהם מסטולים, איך שהם דואגים שישתו מספיק מים ולא יכנסו לים ושלא יפלו או יקיאו על עצמם או יקלעו ל..כל מיני מצבים, ולהיגעל ביחד עם כולם מהשירותים ולאבד נעליים 5 פעמים ביום ולהכוות מהחול החם ולהתמלא בקוצים ולשבת במעגל ולצחוק מכל מיני בדיחות גרועות על תינוקות מתים ושואה ושובניזם ועוד כל מיני נושאים שבעקרון הם לא בדיוק מעלי גיחוך, ו..פשוט להיות עם החברים הכי טובים שלי וגם עם אנשים לא מוכרים שנהפכים בתוך שניות לחברים בכל מיני סיטואציות שהם לא אמורות להיות רגילות ולהנות מחוסר השגרה המדהים הזה ומהיכולת לקבל החלטות בכל רגע נתון על כל הזמן הקרוב בלי להיות תלויה בכלום, ומאיך שאפשר להסתדר בלי שקל על התחת אבל עם המון אנשים טובים.
החופש הזה ממש גורם לי להרגיש כאילו יש לי חברים. 
לבינתיים לא היה אפילו יום אחד שלא עשיתי בו כלום, אבל היו כבר פעמיים כמה שעות שהייתי בבית לבד, פעם אחת אחרי השבת בבית הריק כשעמית נסעה לירושלים למשו של הצבא ונסענו בערב לכנרת, ופעם השניה עכשיו, אצל סבתא אחרי שהייתי עם נועהגרין בעיר ולפני שאני אלך בעוד כמה דקות איתה ועם נועה השניה להופעה של כנסיית השכל. זה מרגיש כאילו אני נורא עמוסה, אבל בצורה כיפיית.
התמכרויות עדכניות: שוקו בשקית, הדוריטוס הירוק, מיץ פטל קר, לולואים, טרמפים, ולהגיד "סבבה" "וואלה לא" "מסטול תחת" ו"מבאס".
דברים שאני שונאת: שבנים אומרים שהם שונאים בנות זולות ומזלזלים בהם ובשניה שיש להם הזדמנות אז הם מנצלים אותן, שאנשים כלכך מתעקשים לרחם על עצמם ולהרגיש רע עד שאפילו כשהכול טוב הם מתחילים עם "אני מפחד שזה יגמר", תלתלים, ולהתעורר בבוקר ממליון זבובים שמנקרים לי את הפרצוף, כשכולי מזיעה. וגם מנייאקים שמאטים, בוהים בי לאורך כל הדרך שהם עוברים ליידי, ואז שמים גז ונוסעים בלי לעצור. וערבים חרמנים.
דברים שאני אוהבת: זה לא ייגמר ואני חייבת לפגוש הנועות. אפשר לסכם אתזה במצברוח טוב, אווירת עצלנות כללית, ואנשים טובים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
