בוקר חדש

אני מתה על זה שיש אנשים שנראים ממש אדישים או מנותקים או סתם מבואסים זמנית, ואז קורה משהו; נגיד מישו אומר איזה מילה שמעלה חיוך, או שהם פוגשים מישהו שהם אוהבים ופתאום נפרש להם חיוך כ כ ה  ענקי על הפנים ופתאום הם נראים לגמרי שונים.

ואני מתה על פעמים שכשאני מבואסת קורה פתאום משהו קטן, כמו למשל מישהו שלא הייתי מצפה לזה ממנו מתעניין בי או מישו נתקל בי בטעות עם חיוך או איזה הודעה, ופתאום כל המצב רוח שלי משתנה לגמרי.

ואני מתה על אנשים שיש להם חיוך כלכך גדול מקצה לקצה השני של הפנים, והוא מן נצחי כזה ומדבק.

ואני מתה על הזולה ועל האוהל ועל הקיץ ועל השמש שלי שדי חזרה אחרי שבוע נוראי וחורפי, ועל סווצ'רים עצומים ומחממים במיוחד ועל מרקים ועל שוקולד ועל כאמל ועל לדבר עם עידו ולצחוק כל שניה, וזה לא בסדר כזה שהוא הפסיק לשמור נגיעה, אבל אני הכי מתה בעולם על לחבק אותו, ועל תמר שהיא נעל כזאתי אבל תמיד עושה אותי שמחה, ועל לגלות לטובה אנשים שחשבתי עליהם לפני כן דברים לא כאלה חיוביים, ועל להכיר אנשים ועל להיות לבד ועל להרגיש ביחד ועל לחבק בכללי, ועל מתי שיש בחוץ אווירה שנראית קרה אבל בתוך החדר מצחיק ונעים, ועל להבריז משיעורים ולהיות בחדר ריק ושקט על לקום מאוחר בבוקר ועל כשיש פנקייקים בארוחות, ועל זה שדינה מהחדר אוכל אוהבת אותי, כמו אליס בטליה, ולכן נותנת לי תמיד אוכל יותר שווה מכולם כשהיא יכולה, ועל כשאני מקבלתציונים טובים ועל כנשאני מרגישה שיש לי הרבה חברים אמיתיים, ועל כשבאים לבקר אותי בפנימיה אנשים שהם די. שונים, וכולם בוהים בהם במן פרצוף של זה לא אמיתי, כי הם כלכך לא רגילים, ועל שנבו מבקש ממני עזרה במת', כאילו שאני חכמה, ועל שתמר מציירת לי שטויות על השולחן שמצחיקות אותי כשאני לבד ושהיא מתיישבת מתחת לשולחן שלי, על יד ההסקה ומדברת איתי משם כי שם חם, ועל שאנשים שלא נחמדים לאנשים אחרים כן נחמדים אלי; זה לא יפה אבל זה מרגיש לי שאני חשובה.

והייתי יכולה להמשיך לנצח אבל המחשב פה גרוע ואין בו עברית אז חייב לכתוב בגוגל ולהעתיק משם, וזה מתחיל להיות מעיק. אז בקיצור מה שרציתי להגיד זה שנדבקתי ל'אני מתה על', וזה חבל כי זה ממש פקאצי, ואני לא מתה על זה.

וגם שקיבלתי 100 בבוחן במת', על אנליזה, ושאם יש לי ציון טוב במבחן השבוע ובבוחן הבא, אז ה35 המסריח שלי לא יחשב :)

ואני לא מתה על לימודים וגם לא על זה שקר לי מידי ולא על החורף הזה בכלל ולא על די הרבה מהשכבה, ואני שונאת את זה שרב הבנות פה סנוביות נורא ברמה של כמעט אי אפשר להתחבר אליהן, למרות שאני גם לא כזה רוצה. אבל זה מבאס כי בטליה דווקא הייתי אחד האנשים היותר אהודים ומחובקים וגם די החשיבו את הדיעה שלי בכיתה. נראלי. וזה לא כייף שפה זה לא ככה. אבל יש פה גם אנשים טובים!

ו..אני קצת מפחדת שכשיעבירו חדרים לא יהיה לי עם מי להיות._.