לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בוקר חדש


Once there was a way to get back homeward

כינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2011

די לתירוצים


על מי אני עובד?

 

מקווה שהקישור הזה עובד. (מוקדש לעמית, כי אני דווקא כן מקשיבה לשירים שאת משמיעה לי) 

 

 

יודעים מה? נניח שלא אכפת לי מכל השאר

אז פשוט נמאס לי להיות מאוכזבת בעצמי.

(למרות שבקשר לאנשים אחרים, כן יש משהו מבאס בלשמוע אנשים ישנים- חברות משהיישוב, סבתא, ועוד לא מעודכנים מהסוג הזה- ששואלים אותי איך הולך ואני צריכה לשקר שטוב כי למי יש כח להתחיל להסביר, ואז כשהם שואלים אם זה קשה הם מוסיפים כזה, אבל ל-ך זה בטח קל, אבל ל-ך אין בעיה עם לימודים, בטח שלא עם מתמטיקה (בעיות במת'? ועוד ב4 יחידות? לא ל-ך!), בטח שלא עם כלום, ולכו תזדיינו אתם לא מבינים בכלל כמה השתנה. אבל זה גם חלק מלהתאכזב בעצמי).

ויש מלא אנשים שממש מוכנים לעזור לי, מוריק עם למצוא לי סטודנטית שתלמד אותי מת' בחינם בערך, והדרוש עם הפרוג'קט וחנז עם אישור לספורט ועוד כאלה, ואפילו ההורים שלי, אבל אין לי כח לזה בעצמי.

ורב הדברים הגרועים שלי לא ברור אם באים יותר מפחדנות או עצלנות, אז נראלי שזה פחדנות שנהפכה לעצלנות של אין לי כח לחרא הזה. ואני יודעת מה שיש לכולם להגיד, שאם אני אנסה אני אראה כמה שזה לא כזה נורא, אבל זה רק גורם לי לא להגיד לאנשים את הסיבות, כי זה כלכך פשוט כשהם מגיבים על זה ואז אינלי מה להגיד, חוצמ שזה לא כמו שזה נשמע. וגם אם כן? לא באלי להתחיל בכלל.

 

קיצור פוסט הבא טוב. בנימה אופטימית, כאילו, שאף חוצפן לא יגיד שהבלוג שלי מלא בפוסטי רחמים עצמים על זה שאני לא מצליחה לעמוד במסגרת (ולא אכפת לי אם זו האמת, טוב? טוב עצבני). גם הפוסט הזה היה אמור להיות בנימה אופטימית אבל בסוף לא היה לי כח וכל מה שאני אומרת זה המחשבות האחרונות אז..

קיצור שמעו סיפור יפה: יש לנו גן (של ילדים, לא גן משחקים כאילו) בתוך הפנימיה, וכשאתה יושב שם בחושך אז אפשר להיות מול הפרצוף של מישו ולגמרי לראות אותו, אבל הוא לא רואה אותך בכלל, אפילו שזה במרכז העולם ככה. ולקח לי חצי שנה לגלות למה כשאני זורקת את הסיגריות דרך הסוגרים של הגן הם תמיד פוגעים בגדר וחוזרים אל הדשא. יודעים למה? כי יש צמוד לסורגים גם גדר רשת שלא כלכך רואים אותה בחושך, וזה נתקע בה. וזאת הסיבה שאני משחיתה כבר מלא חודשים את התמימות של ילדים קטנים שמוצאים על הדשא המזוייף בגן שלהם בדלים :O

 

ועוד משו, הסיבה שאני יותר נהנת לקרוא קטעים של כאלה שאני מכירה היא כי אני מחפשת/מוצאת שם איזכורים לרעיונות שדיברנו עליהם או דברים שקרו לנו, ואז זה יותר מעניין כי זה קשור אליי. אז תכלס אני נהנת לקרוא קטעים של אנשים מתוך נרקיסיזם?

נכתב על ידי , 27/3/2011 19:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי ב-27/3/2011 22:35



9,329
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליון חיובי :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יון חיובי :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)