למה בכל פעם אני אחשוב ואחשוב ואתחפרן מזה ובסוף אצליח להחליט, ואז חיוך אחד קטן של מישהו מכאן ומשפט אחד על זה שלדעתם כדאי שאני אשאר והם ממש רואים אותי מסייימת פה יב' ובום, אני ישר אומרת מן טוב כזה כנוע ונשארת שוב, ושוב אינלי כח פה לכלום ואני לא רוצה בכלל להיות פה ואני לא הולכת לשיעורים ולא לפעילויות ולא עושה עונשים שאומרים לי וגם נוסעת מפה בלי אישור, ושוב אותם שיחות, ושוב אני אומרת - טוב אז מה אתם רוצים? אמרתם אתזה כבר מיליון פעם, אני יודעת. ואריאל אומר את לא יודעת כלום, ואני אומרת, אני יודעת שאני לא יודעת ושאני לא מתמודדת אם קשייים ושיש לי יכולת די לקויה לעמוד במסגרות, ושוב שולאים אם אני הולכת לצבא והפעם אני אומרת אני לא אפול בזה ואתן לכם לחפור לי על זה שגם בצבא יש מסגרת ומה אני יעשה אז? ואומרת במקום שאני לא יודעת, אבל יש לי עוד איזה שנה-שנתיים להחליט, ואתם אומרים - את רואה? לא מתמודדת עם קשיים, דוחה הכול לאחרכך. ואז המחנכת שוב אומרת מה נראלך ועושה לי פרצופים ואומרת שאני פה צחוק רק מעצמי, ובשביל מה.
ואני שוקלת ושוקלת אופציות אבל אין שום מידע חדש, יש את הביתספר הקודם שבטח לא יתן לי רק לגשת שם לבגרויות, ויש את האקסטרני שכולם אומרים שאני לא אצליח שם כי אני לא מצליחה גם פה ואין לי שום משמעת עצמית (כלכךךךךךך פאקינג מטומטם! כל מי שהולך לשם זה אלה שקשה להם עם מסגרות, לא? ב ג ל ל ז ה הם הולכים לשם, כוסאמק תבינו כבר).
ואני לא יודעת מה יהיה, ברור שאני לא יודעת בלי לנסות. לא בטוחה שאני באמת אכריח את עצמי ללמוד בלי מסגרת ושאני אצליח עם הבגרויות אם אני עוברת ביתספר רק חודש לפני, ולא בטוחה שאני אצליח למצוא עבוד הלאחרי הצהריים ואם אני אתמיד בה, ובטח שאני לא יודעת אם אני אמצא מקום לגור.
אבל תפסיקו כבר להגיד לי שאם כבר יש משהו ביד אז חבל לעזוב ושאני צריכה להפסיק להתחיל דברים ולהפסיק אותם כשאני לא מצליחה. אבל למה בכלל להישאר אם אני לא עושה פה כלום?! (וגם לא רוצה?)
באלי שאיזה מישהו חכם יהיה בצד שלי ויסכים שהדבר החכם יהיה לעזוב. אבל כל האנשים החכמים לא מסיכימים איתי וגם אומרים שאם כל האנשים אומרים ככה כנראה זה נכון. זנות. :<
(והשאלה הגדולה-למה אני פחדנית? למה אני מפחדת להיות מספיק חברותית בשביל להשתלב פה כמו שצריך (כי כמובן זה לא מספיק חשוב וישלי מספיק חברים מספיק טובים. וכן זה נכון ישלי, אבל לא מספיק מהם כאן ואם רב הזמן אני כאן אז צריך אותם פה), למה אני מפחדת לפתוח את הפה בויכוחים (כי אין לי כח לעמוד מאחוריי הדיעה שלי ואני מניחה מראש שאף אחד לא ישתכנע כי כולם עסוקים רק בדיעות של עצמם ואין לי כח לצעוק/לריב), למה אני מפחדת לענות תשובות בשיעור (אז מה אם אני אטעה? אזמה? ><) ולמה אני מפחדת לעזוב אם לא מסתדר לי פה? נו מה ברור שאני לא יודעת איך יהיה אחרי, זה הקטע עם לעזוב! אני רוצה רק להשתכנע לרגע שיהיה לי טוב, וזהו, ישר אני אעזוב.)
יש פה את האנשים הרגילים שאפשר למצוא בכלמקום, נגיד למשל תמיד יש את הקטנים והמקסימים כמו חן ואת הנחמדים והחכמים כמו טלי ונצאנת וענת וכאלה ואת הנחמדים וטובי לב (קצת כפייתית) כמו א, אבל יש פה גם כמה אנשים מהאלה שאתה יודע שהם טיפוס בפני עצמם ושזה שהכרת אותם יוסיף משהו למאגר הניסיון והידע הכלליים שלך. ועברתי חדר והילדות מהחדר חדש באמת חמודות, ודי טוב לי איתן (אבל לא מספיק וואו בשביל שאני אשאר. כאילו אם היו עוד סיבות להישאר אז היה לי סבבה להיות איתן, אבל..). ויאו אחת מהן כל הזמן אומרת 'אני אחת ה(עייפות/רעבות/צמאות/מסריחות) אם לא ה' ונראלי שנדבקתי לזה גם :O ומלא מהן שומרי שבת. בהתחלה זה היה לי ממש מוזר שדווקא האלה שנראות בהתחלה יותר פקאצות, מהאלה שקוראות לחבר שלהן חיימשלי אבל רבות איתו כל יומיים כי הוא עושה עליהן פוזות ליד חברים שלו ו..מדברות בפקאצית באופן הכללי, נו, הן דווקא אלה שומרות שבת, אבל זה כנראה משהו שקשור למוצא. כמו שהערסים (להבדיל!) ממש מאמינים חזק שאלוהים? אז ככה האלה שומרות שבת.
הייתי שלשום ואתמול אצל נועה הג'ינג'ית (ישנתי אצלה אחרי ההכתרה) והיה לי כייף, ובדרך היה טרמפ אחד ששינה את כל המסלול נסיעה שלו בשבילי וגם קנה לי בדרך טוסט וקולה, ובחזור היה לי טרמפ אחד קנה לי קולה גם כן. אבל הראשון עשה אתזה בצורה אבהית כזאת כי הוא דאג לי (הוא גם חפר לי שזה נראה לי מוזר ושהוא מתנהג בצורה אידיוטית וחיה בסרט, אבל בעצם ככה זה אמור להיות ובעוד 20 שנה נגיד כל האנשים יהיו טובים ומתחשבים וכאלה), והשני עשה אתזה בצורה מעצבנת יותר, וכל הדרך אמר לי שאני נראית עם ניסיון חיים של יותר מ16 ולא פראיירית וכלמיני דברים, ואחרי שהתעקשתי שאף פעם לא היה לי חבר הוא ניסה לגרום לי להודות שאני מהאלה שמנהלות רומן עם גברים מבוגרים, וכשממש התעקשתי שלא הוא אמר, ממש ממש בחוסר אמון, ארז את רוצה להגיד לי שאת עדיין שומרת?! טוב.. זה טוב, תמשיכי לשמור/ (בטון ומבטים של אבל אם לא ~אני פתוח להצעות).
ואחרכך אתמול בערב הלכתי לבקר את הטליות (היה לי טרמפ ממודיעין עד למול הביתספר שלהן) וכשהגעתי התברר שיש בדיוק מבצע חמישית- חתונה של טל וטליה או משהו כזה, ולכולם שם היה תפקדים כמו האמא של הכלה, הסבתא של החתן, החברה הנשואה, הדודה התטורללת של הכלה, התזמורת, החברים מבני עקיבא וכאלה, והיה גם קוסם ושדכנית ותפקידים יותר שווים, ואפילו הייתה אחת שהתפקיד שלה זה אורחת לא-מוזמנת שלבושה רגיל ורק בטעות הגיעה לחתונה, אז הצטרפתי לתפקיד שלה :P והיה ממש כייף ומצחיק. ואני והילת רצינו לכתוב לפארון (היא הייתה בתזמורת) שלט של תעשי לנו ילדים! אבל לא מצאנו טוש אז בסוף פשוט נופפנו בשלט לבן שלא כתוב עליו כלום וצרחנו 'ווווווווווווווו', ואז הבנו כמה יעיל זה והוא נהפךך לשלט רב שימושי שבכל פעם יש לו משמעות אחרת בכל הרגעים המרגשים. ואז אחרי החופה היה אוכל שווה (יחסית לפנימיה) וריקודים, וכולם התחתנו ובגדו והתגרשו עם כולם. אני למשל הייתי הבעל ההומו של לילך (שהייתה בעלי ההומו. היא הציעה לי נישואים! עם פרח מזוייף אדום! *-*), החברה הלסבית של נעמה (הלסבית), הרבנית אורחנוש (אישתו של הרב אורחנוש), בעלה המכה של חן (החברה של הכלה שנשארה מלא כיתות פעמיים ובסוף למרבה ההפתעה התחתנה ראשונה), הארוסה של הדר (חבר מבני עקיבא), הזוג של תילה (כנראה ממין זכר אבל לא סגרנו על זה), אישתו של שלומית, ועוד כמה ששכחתי, ואפילו התחתנתי עם אחותי (האמיתית) שהייתה הדודה ההקלפתה. ובסוף היה מלא שלט פירות עם שוקולד ושיפודים עם גומי של פונדו (בלי שוקולד) וקרמבואים שהם הכינו וכפיות שוקולד ואוכלים שווים כאלה.
והיה לי ממש כייף, עד שאחרכך הלכתי וסאפ ליוותה אותי לתחנה ונאמה לי כל הזמן על כמה שאני מאבדת את עצמי (מה זה בכלל אומר!!! נגיד את הערכים והשאיפות שהתקלקלו, או את היכולת?) ושאם אני אעזוב אז אני עוד יותר אאבד ועוד כלמיני בולשיטים וביאסה אותי נורא, ואז גם כנראה נפל לי הטלפון באוטובוס וגליתי אתזה רק אחרי שירדתי ונגמרה לו הבטריה אז אי אפשר להתקשר אליו, ובקיצור בסוף היום כבר קצת רציתי למות. בקטנה ככה.
ואני לא יודעת מה לעשות.
אה ונ.ב, עברתי לנקסט לייט ולקח לי ממש מלא זמן להבין שהסיבה שהסיגריות כבר לא משפיעות עליי היא לא הכמות שאני מעשנת, אלא זה שזה סיגריה כלכך חלשה עד שהיא לא הייתה ממש נעלבת אם הייתי קוראת לה צעצוע. קיצור ואין כסף בכלל לקנות עוד קופבא ואני שונאת לסנג'ר. יתרונות-ככה אני נגמלת, כי אני מעשנת אבל בעצם זה לא משפיע. וזה גם יותר זול. חסרונות- עדיין לא בריא, עדיין עולה כסף, ותכלס.. בכלל לא עוזר.
יאללה ביי
http://www.youtube.com/watch?v=VFFyQTkSsqk
בבלוג זה
בכל הבלוגים
). גם הפוסט הזה היה אמור להיות בנימה אופטימית אבל בסוף לא היה לי כח וכל מה שאני אומרת זה המחשבות האחרונות אז..