עצמתי את עיניי ודימיינתי...
דימיינתי אותי כעלה ירוק, רענן, מלא מים, מלא חיות...
ואז הרוח באה
תחילה השתעשעה איתי שמשחק כוחות חביב..
אבל היא לא ויתרה, נאבקה בי..
כמו ילדה טנה נלחמה לנצח
ואני.. עלה קטן..
תש כוחי, נשברו עצמותיי
והרוח מצחקקת לה, נהנת...
משליכה אותי מקצה אל קצה
נהנת במכאוביי..
זורקת אותי מזרועותיו של זה לזרועות אחר, זר...
לאט לאט, נותנת לי ליפול לאדמה שרחוקה כל כך...
אדמת תהום...
ואני... מביטה סביבי..
מנסה לזהות את האדמה...
מנסה להבין היכן העץ החזק שלי..
היכן קרני השמש המלטפות, היכן המים...
והאדמה יבשה, חרבה, משוועת למים...
כמוני..
ונימיי מתייבשים אט אט..
גם כוחם עוזב...
וקצוותיי מצהיבים, מאיימים להשבר, להקרע..
ואני נושאת עיניי אל השמים
מחפשת את השמש.. את האור..
אבל רק אדמה מסביבי.. וחושך..
והעלה הקטן רועד מקור..
נימיו רקים ועורו מתיבש
ולאט לאט הוא קמל...
לאט לאט...
והרוח..
מידי פעם דואגת לתת תזכורת
מעבירה צמרומרת בעלה הגוסס..
דוחפת קלות או שלא קלות..
ואז עוזבת
נוטשת גם היא את המשחק.. את העלה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: