sometimes

יום אחד, ברגע של פנאי,

ישבתי לי וחשבתי...

דמיינתי את עצמי לאחר המוות מסתכלת על חיי

ותהיתי מה יסב לי אז נחת,

מה יהיה מושא גאוותי...

חשבתי שאולי אם אעשה היסטוריה ורבבות ינהרו אחריי..

אבל רבים לפניי עשו זאת וזה לא נראה בעיניי מספיק מיוחד,

מספיק ראוי לתהילה אחרי שתמו ימיי..

חשבתי שאולי קריירה מלאת סיפוק ועשייה..

אבל מאות בעלי קריירות מפוארות מתו..

לא תכלית חיי..

ואז נתתי למחשבותיי דרור

והן התחילו לנדוד...

לקחו אותי אליך...

ואז עם הבזק של חיוך הבנתי...

שכשנשמתי האחרונה תפסק

וחיי יעברו לנגד עיניי

אגלה -

שאת מיטב ימיי העברתי יחד איתך..

שרגעיי המתוקים והנדירים ביותר הם אותם רגעים שנו.. ביחד..

וידעתי,

שלא משנה מה צופן העתיד

האושר האמיתי היחידי שלי הוא אתה!

ואז..

כשהנצח כולו פרוס לפניי אני אצפה בקטעי חיי המיוחדים שהיו לי איתך

והתחושה הכי מתוקה שאוכל להרגיש - תעטוף אותי כשאזכר בך