כותבת ומוחקת
כותבת ומוחקת
ועדיין הפוסט יוצא כל כך פסימי ואני לא אוהבת את זה
רציתי לפתוח בלוג כדי לפרוק, לספר חוויות מהעולם שלי שאף אחד מסביבי לא יודע
רציתי שהוא יהיה שמח, שאספר על דברים טובים שקורים לי
אבל אני מוצאת את עצמי מול המסך רק כשרע לי :/
אז ככה לשבור את הרצף חבל...
אז פאק חדש שהתגלה הוא שאני לא מסוגלת לקבל החלטה מעבר למה להכין לארוחת ערב ומה ללבוש לפני יציאה
לא מסוגלת
מנסה מנסה, מעלה טיעונים משכנעים, כותבת אותם, ממספרת ו.. אין החלטה!
ואז אני חושבת שלבד אני לא מצליחה אולי עם עזרה אצליח?
בעיה
החיים לימדו אותי לא לסמוך על אף אחד וכשמישהו שואל אותך "מה נשמע?" או "מה המצב?" הוא רק רוצה לשמוע הכל בסדר ולהמשיך הלאה.
זה שעצוב לך וקשה לא ממש מעניין ("לאן נעלמה הבחורה המסקרנת והמצחיקה שהכרתי??")
ואז את מוצאת את עצמך לבד נזכרת באנשים ישנים שלהם גילת על עצמך קצת יותר, מחפשת אותם, מוצאת, ונאלמת.
את לא יכולה ליפול על אנשים שדברת איתם לפני חצי שנה ויותר לזרוק את הבעיות שלך וללכת.
את צריכה להתעניין מה חדש מה עבר מאז לגשש אם הם נשארו כמו שנראו לך..
תהליך
וגורמי הבעיות רק מסנוורים אותי ("מאמי מה אני אעשה? את יודעת שאני משתדל זה לא תמיד יוצא." יודעת יודעת..)
נשארתי לבד
כרגיל P: